מצידון

היום התממש מגוף שני אחד הפחדים הצבאיים ביותר שלי. תוך פיקוח על מטווח אמונים הקצינים על פריקת הנשקים, קרי הצצה ואצבוע (אני מתכוונת במובן האירוטי) של בית הבליעה. בית הבליעה נחשף לצוהר כאשר החייל מותח את ידית הפריקה של הנשק, בתקווה שאני מדייקת במושגים. קוריוז דוגם כח- אותה הידית מפעילה את הנוקר שמאיץ את חומר הנפץ בכדור אל היעד. לעניינינו. בפיקוח על מטווח מיותר בצריפין ידית הפריקה של אחד הנשקים נרפפה על האצבע של עדי. הנזק: נישול קל של כמה שכבות עור ודם. הנזק המקסימלי: ריסוק העצם. תמיד סברתי שהאצבוע מקפח את הקצין ובהתאמה הקפדתי לשאול, במגבלות הדיסטנס, מהיכן החוסן לבטוח בשרירותו של חייל אלמוני. כך, בטירונות, ספגתי צעקות מאחד המ"כים האגביים ביותר הצה"ל. כולי תקווה שלאצבעותיו השלום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: