Archive for יולי, 2008

בשעה טובה ומוצלחת

31 ביולי 2008

אוזן ימין חזרה לתפקד. מה הם יומיים של שמיעה חלקית יחסית לתמונות לו-פיי של מוריסי.

מודעות פרסומת

הופעה של ס. ג'ורדן וארוחה בשרית

31 ביולי 2008

כשבוע לפני הטיסה לפראג התחלתי להוריד את “The Best Of Stanley Jordan”. איני עקבית בענייני אימיול. סבלנותי פוקעת שעות ספורות אחרי הפתיחה, בעיקר בשל הקישור השגוי מימי האינטרנט החוטי והפנטיום: תוכנות שיתוף גובות זיכרון ומאטות את המחשב. ביום ההמראה ההורדה לא הבשילה מעבר ל-47 אחוזים, מה שלא הטריד אותי במיוחד. כמה ימים לקראת סוף הטיול הזדמנתי לרשת Bontonland הידידותית שהציעה את האוסף תמורת חמישים ושבעה שקלים הוגנים. היות ואני מורידה מוסיקה מכל הטעמים האציליים, קניתי את הדיסק והתעצלתי לשמוע אותו עד עכשיו. בגדול התמורה לכסף מושלמת למעט הרצועה השלישית, שנשמעת כמו מוסיקת הרקע שאולפני צילום מהאייטיז ערכו לקבלות הפנים בבר מצוות. בכלל זה, אגב, גם תצוגת מפרשי הנקניקים שאף פעם לא הבנתי. למעשה, אחמיר עם הצלם שימתח נקניקים בשמחתי.

חדשות משמחות: אחרי שתהיתי (ורמזתי) על העדרה של אנג'לינה ג'ולי מסרטי באטמן, היא מועמדת לשחק את קאטוומן בסרט הבא. ספק אם מישהי תוכל להתעלות על הביצוע של מישל פייפר ב"באטמן חוזר", אבל שתי הסדרות שונות בתכלית ובנתיים לטובה. מה שכן, הביוגרפיה של סלינה קייל עד התעוררותה של קאטוומן משתנה בהתאם למספר. המלצה: זונה, לאו דווקא צמרת.

בי ג'נטל מיסטר סטרנג'ר

30 ביולי 2008

לו אמנה את הליהוקים התמוהים ביותר אין ספק שטארה ריד תעמוד בראשם על תפקידה ב"אמריקן פאי (1)". באותה פארסה מתכוננת טארה ההססנית לנשף הסיום כאשר אחריו, כמובן, תשכב לראשונה עם החבר. טארה ריד, כאילו שתת המודע שלי יקבל את ההנחה שהיא בתולה, כאילו שלא מדגדג לי לכתוב פאקינג משתומם. כדי לפייס את הדיסוננס ערכתי בזמנו רשימת גורמים שללא ספק לא בעלו את ריד, הנה מקצתם: אש, חרב, כספית, שנהב, בקבוק שבור, חומצה וכבל חשמל פרוץ. סיננתי, אגב, הפשטות למיניהן (בתולת חיבה) וגרמי שמים (בתולת מאדים). יש מצב לגרסה מאוירת.

עו"ס רעיל

29 ביולי 2008

אתמול צפיתי ב"האביר האפל" (הרושם יבשיל לביקורת רק לאחר צפיה שניה). בדרכי חזרה הביתה, הליכה קלה של בערך חמישים דקות, חשבתי כמה פוספס עיבודה הקולנועי של פוייזן אייבי. הנוסחה, אקטיביסטית קיצונית, יכולה להרתם גם לתחום החברתי. אני מגבשת אותה בעיקר סביב תיקון פרטני של עוולות מינוריות ויום-יומיות, לדוגמה הטלת מום בחוני שווא בחניית נכים. העו"ס משתלמת גם לוגיסטית: מרשעת יכולה לאזן במעט את פילוג הרשעים הבעייתי בבאטמן (14 גברים על הארלי קוויין, פוייזן אייבי וקאטוומן) ולרשום לזכותם אלפי משפטי מחץ פוטנציאלים ("למה שלא נחתוך פה אחד מתקציב הממשלה? בוהאהא"). הצעת הגשה: אנג'לינה ג'ולי.

באק טו בלאק

28 ביולי 2008

אתמול מינוס שעתיים-שלוש חזרתי מפראג. ביום השלישי לטיול צפינו ב"הנקוק" כדי לאזן את האפיפיות הצ'כית. ספויילר: רבע השעה הראשונה היא מחווה לאיימי וויינהאוס.

תן כבוד לסילבי

20 ביולי 2008

חטטנות ביקורתית/ 20.7

20 ביולי 2008

גופיה: "אני לא מאמינה שהיא עשתה לי את זה".
חולצה: "זה מסוג הדברים שגורמים לי לרצות ללמוד שפה אקזוטית רק כדי שאוכל לקלל מחוץ לקונסנזוס".

//
(פרופיל כספומט ליד בית ציוני אמריקה לפני כך וכך שעות. ציידי הכשרונות של מגזין "עלמה"- לתשומת לבכם. הן נראו קבועות).

שני סעיפים מוסיקלים

19 ביולי 2008

1. איזבו לא יכולים להוציא דיסקים בחורף.

2. אני מסופקת אם מישהו יוכל אי פעם להתעלות על הבצוע של ערן צור ורונה קינן ל"תותים".

הלו קיטי

18 ביולי 2008

אחרי המתנה של כמעט חצי שנה יוצא "האביר האפל" לאקרנים בשבוע הבא, ואני נופשת בפראג. זו ההתרסה האכזרית ביותר למחוות הבאטמן שאני אוצרת מגיל 7, בניהן סיכת באטסינגל על הכומתה והכינוי בטסי, שמובא היישר מפרוטוקול הג'וקר-באטמן. כנחמה צפיתי בשתי העונות הראשונות של הסדרה המצויירת ובשני הסרטים של טים בארטון (השני עדיף). אין לי מושג מי החליט לאגד אותם עם "באטמן לנצח" ו"באטמן ורובין" למארז המורשת (עלק) אבל ההפרשים מזעזעים. אגב, הקישור מסתמך על סצנה אחרת בסרט אבל יפה גם בפני עצמו. הנה ביקורת שכתבתי על המארז בסוף ספטמבר אשתקד:

שלשום קניתי את מארז סרטי באטמן ("The Batman Legacy"). וכדי לזכור מה חשבתי:

1. שני הראשונים ("באטמן", "באטמן מתחיל" ) מדהימים ומאזנים את המיתולוגיה, הסיפור וגות'הם האופראית בלי להתדרדר למתכונת הפעולה הקלאסית. הדמויות בשניהם מגובות בערך תלוי מוטיב: הג'וקר כאמן אוונגרדי ומשחית פנים, הפינגווין כדייר הביבים במונולוג נפלא ("I know all about you. what you hide I discover. what you put in your toilet, I place on my mantlepiece. Get the picture?" ) וקאטוומן ותשעת הנשמות. "באטמן לנצח" (באטמן, מעט רובין, דו-פייס ורידלר) הוא מערבולת נסבלת-בקושי של פעולה לא ברורה, אקספוזיציה מינימלית, רוח וצלצולים. ברביעי, לפחות אם להתרשם עכשיו (6:59 מהפתיחה), הסיפורים המהממים והמתוחכמים של פוייזן אייבי ו(אוי ואבוי)מיסטר פריז יגנזו ברובם.

2. השני והראשון משתווים לסדרה המצוירת (Batman: The Animated Series) לפני שזו השתדרגה בסדרת הומאז`ים סתמיים. סיפורי המסגרת מצליחים להעביר את הדמויות לעומקן, וכהתרצות אני חושבת שרשעים (בטח שבקומיקס) תקפים למה שאמר טרנטינו על הדמויות בספרות זולה- "דמויות שיכולות להחזיק סרט משלהן ומבחינתן חיות בסרט משלהן". הג`וקר, ברקע שאמנם סוטה מעט מהמקור, דמות אקסטרווגנטית שעומדת בראש כנופיה שדוקדקה בארט-דיירקטוריות רק לכמה רגעים (בהתחלה הצטערתי שהארלי קווין הוחלפה בגרופית חולפת אבל סביר להניח שאף אחת לא תוכל להתעלות לדמות המדובבת. תזכורת); הפינגווין בפדיית החסכים, השחיתויות, התומכים ואקססוריזיהם; קאטוומן מתנגחת בפינגווין, סצנת הרצח המכונן והדיאלוגים הרומנטים עם ברוס וויין על צדדים אפלים במסיבות קוקטייל יוקרתיות. כל כך הרבה קלאס שכואבות לי הרגליים. לצערי בנקודות הזכות של הראשונים נפלו האחרונים: דו-פייס מתוסרט בניגוד מוחלט לקונפליקט שיצר אותו (וכמובן, לא זכה לבמה למעט רמזים קצובים)- שטחי, וולגרי, מוחצן והמוני. הרידלר דווקא מבריק מדי פעם כרשע-משנה, בעיקר בסצנת הנשף ("האו איז מיי מו"- הברקה שהייתה משתרבבת בקלות לסרטים הראשונים). הסיפור של רובין נחמד אבל (א) הדיאולוגים מתומלמלים ישר אל הפאסה, (ב) הבצוע לא תאטרלי מספיק ו(ג) כל הרעיון מיותר. גם האינטרקציה בין דו-פייס לרידלר יכלה להיות נחמדה אמלא הייתה מלווה בכל כך הרבה תאורת אולטרה סגול ואוהדיה.

3. מאד מאכזב שמייקל קיטון (הליהוק המושלם) הוחלף בואן קילמור (המלוקק נטול הסטייל) ואז קפץ את הכריש הרחק אל ג`ורג` קלוני (ליהוק תמוהה ומעצבן פרוטוקולית אבל עדיין מוצלח משל ואן קילמור. לג`ורג` קלוני יש אפיל, אבל הוא כל כך נהנה לנופף בו שמוטב שישתוק). אני חושבת שואן קילמור מעד בעיקר בגלל השפתיים הנשיות והארשת המהוגנת מדי, שהריי מה יש לבאטמן חוץ מאטיטיוד, סנטר ושפתיים. לאומה תורמן חסר הסקס-אפיל שיש לפוייזן אייבי המצוירת. היומרנות צורמת במיוחד ביחסה המזלזל והמתנשא לביין לעומת המקור, שם היא מתלקקת ואוהבת לתפארת הפטיש. ארנולד שוורצנגר מתאים לתפקיד מיסטר פריז שבסרט ובסרט בלבד. ג`ים קארי מושלם, מישל פייפר ודני דה-ויטו כל כך מושלמים שחבל. ג`ק ניקולסון יכל לאתגר את הג'וקר לנימים קצת פחות קלאסיים, אבל עדיין נהנתי. ייתכן, אגב, שזה כי התפקיד שמאפיין אותו בעיני (האינטואיטיביות) הוא הבחור מ”הניצוץ”, אבל יאללה.

4. החמצה ענקית נרשמה כשהעיצוב הגותי ננטש לטובת אופל לא-זוהר והפלצות פאנקיסטיות. התלבושות בראשון והשני- קאטוומן, הג`וקר והפינגווין- מציאותיות בגבולות הז`אנר. קאטוומן תופרת את החליפה בעצמה, הפינגווין מתלבש ומתקלף מספיק כדי לבוא באזוטריות גרדרובית עם הצופה והג`וקר לבוש בחליפה סגולה. בסרטים הראשונים גם התלבושת הקלאסית של באטמן נשמרת- גומי שחור, גלימה, באטמוביל נטול בלינג-פלורסנט, חגורה צהובה ולוגו צהוב. לעומתם: החליפה המשתדרגת (כפתורי פטמות!), אינספור אופנועים ומטוסים מונפצים, החליפות המופרזות של רובין ובאטגירל והתלבושת המגוחכת של של מיסטר פריז (סטיילינג: חיים סבן ושוקי לוי). דו-פייס, פויזן אייבי והרידלר נאמנים או לפחות נעימים למקור. אמשיך כשאסיים לצפות ב-"באטמן ורובין" (המשך, 3.10: אין לי כח לפרט, זה נורא).

What the fuck does anything have to do with Vietnam?!

17 ביולי 2008

לפני כמה דקות התבשרתי בכישלונו של הטסט השני שלי. אני לוקחת את זה בכיף משום שהבוחן היה נחמד ונכשלתי על טעות אחת שאין בה בלימה, כלומר כישלון של כבוד. עוד תבוסות מכובדות: נפילת בית המקדש וההפסד של מאיה רוטמן בכוכב נולד 4. הטסט הראשון עדיין מנקר בי, בעיקר כי הבוחן היה חזיר רשמי שדמה באופן מחשיד לוולטר מביג ליבובסקי, כולל האפודה. גם בראשון, אגב, הייתי צריכה לעבור. הנה וולטר: