זיעה ודמעות

סדירת השירים באלבום היא אמנות עדינה ומקופחת. אני מתקשה להיזכר בביקורת אחת שהתייחסה לאותה נוסחה חמקמקה, שמושחתת בכל כך הרבה אלבומים. המסורת המאוסה ביותר היא חתימת אלבום בשיר סיום טעון ודרמטי. אסף אבידן, שגם כיסה למופת את "מים מתוקים" של מאיר אריאל, חרג מהזוועה באלגנטיות ודיוק. באי.פי המצוין שלו הוא מיקם את Wait For It, שיר סיום יפהפה, כרצועה הרביעית מתוך שש. השילוב בין המוזיקה למיפוי המפוכח שבה אותי סופית. אני מתכננת להגיע להופעה שלו ב-19 ושבוע אחריה להופעה של הפשרות. להשלמת הפינוק: לבנון וקותי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: