אלעזר שטרן במקומות מוזרים. למשל, חולות ראשון

ביום הגיוס של מאור טורפד שער הבקו"ם במתנדבים מאחת עמותות ציד המשתמטים. המתנדבים, בעיקר נשים נמוכות וקמוטות שמש וגברים מזוקנים ואימפוטנטים למראה, חילקו ורדים חיוורים למתגייסים והחתימו את בני משפחתם הנרגשים על עצומה נואשת וטרחנית. אני תוהה לאיזו מקלישאות הפרחים Feat. צה"ל כיוונו הוגי היזומה: פרחים בקנה, הפרחים לצה"ל, פרחי טיס, רובים ושושנים או הברקה אחרת שהשתכחה מזכרוני. לשמחתי (לאיד), האירוניה מנציחה פרחים גם כהתרסת ימי הזיכרון: אסור לקטוף את פרחי הבר, דם המכבים, פרחים שעד אינסוף נשארים במנגינה וכיו"ב.

מתנדבים שמתיימרים לתקן ליקויים בחברה תמיד יהיו מסוכסכים באופיים. נגיד, אלה. רודפי המשתמטים מניעים אנשים בפשטנות ("אני עשיתי צבא בזמני, למה שפרזיט בן 18 ישתמט? תחתום כאן, בבקשה" ) למחנה שמושתת על שנאה וצרות עין. ואם כבר פרחים, למה תמיכה במתגייסים חייבת להיכרך במחאה הנדושה? הערכה נקיה ממשקעים לנכונות להתנסות במערכת אטומה וזללנית תספיק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: