Archive for אוקטובר, 2008

אני עדיין מחכה לטקס החניכה

31 באוקטובר 2008

בפעם הראשונה ששמעתי את תאוריות הקשר הכל-יהודיות הנחתי שכולן מבוססות ושבקרוב אזומן להשבעה. אמונתי התרופפה בכיתה ז', בעיקר מטעמי תשישות והגיון. אתמול, בשיחה עם אבא על אנטישמיות, הוא פלט "טוב, אנחנו בכל זאת שולטים בבנקאות העולמית". בתגובה סיפרתי שכילדה קיוויתי להצטרף לשורות המחתרת הציונית. יתר הנסיעה עברה בשתיקה. לא שתיקה מביכה, שתיקת ב"מ.

לא נראה לי שככה זה עובד

30 באוקטובר 2008

אווירת הבחירות המתעוררת מחזירה אותי אל הסבב הקודם ב-2006. עמדתי לסיים ללמוד ורק בחורה* אחת בשכבה יכלה להצביע. כששאלתי אותה למי מיועד קולה היא ענתה שאבא שלה אמר שקדימה תנצח, אז היא מתכוונת להצביע להם.

(*- אותה בחורה היא קרובת משפחה הדוקה של משה קצב. כנראה שהדמוקרטיה מחלחלת באילן היוחסין).

לשנוא את שפרה זה כמו לשנוא דולפינים

29 באוקטובר 2008

אינה מהאח הגדול נגועה בכל סטראוטיפ שלילי על נשים (אינטרסנטית, ראוותנית, קלת דעת, צרת עין, צרת מוחין וכו'). מעבר לכל אלה, הנרדפים בעיקר לרושם ראשוני, הצחוק שלה הוא המעצבן והעכברי ביותר ששמעתי לאחרונה. ברר.

You Don't Negotiate With Terrorists

28 באוקטובר 2008

לפני כמה ימים אחותי אכלה פנקייקים בחיק הטבע. עיקר האנרגיה הוקדשה לסיכול וסילוק זבובים שצללו לצלחת שוב ושוב. כדי לפייס אותם, מרחנו מזלג מיותר בשוקולד. לא עברו שלושים שניות וכמות הזבובים הכפילה את עצמה. עתיד: דגימה אמפירית של מלחמת ששת הימים דרך נמלים וטופי.

אחותי אמרה

27 באוקטובר 2008

"מה זה, שאריות של זינה הנסיכה הלוחמת?".

באירופה זה לא היה קורה

26 באוקטובר 2008

האינדיקטור המדויק ביותר ליומרה המערבית ששולטת ברוב הארץ הוא הגשם, שמצליח לעכב או להשבית שירותים סדירים בכל פעם מחדש. אישית, אני ממש אוהבת את זה.

"איזה קהל של אפסים"

25 באוקטובר 2008

בהופעה של ג'ירפות אפשר לגלגל ג'וינט או לגלגל עיניים.

אוטוביוגרפיה ערוץ שתיימית

23 באוקטובר 2008

שמתי לב לקוריוז משונה. הארכי-הומו של שנות התשעים היה לאון (יונתן קוניאק) מרמת אביב ג'. קוניאק ספק-ענה ספק-עיצב סטראוטיפ כששיחק מעצב אופנה אקסטרווגנטי באופל. כפועל יוצא מהערוץ הפונדקאי והתזמון, הדמות עוקרה מכל אינטרפרטציה מינית מובהקת. לאון לא ניהל מערכת יחסים או נקלע לסבכי טיזינג אלא השתטח בקריקטורה הנשית, החריגה והתככנית. סבבה, מה שהיה היה וכו'.


ואיפה אתה היום, ברוך דרור?

עשור וקצת אחר כך, לאון שניידרובסקי מלוהק לנישת ההומו באח הגדול. אני לא יודעת עליו מעבר לקצוות שצפות מדי פעם בשיחות חולין צבאיות, אבל באתר כתוב שהוא חולם להיות מעצב או סטייליסט. קאלט מתכתב עם קאלט וערוץ שתיים גמיש מתמיד.


מה נעה תשבי היתה עושה?

חטטנות ביקורתית/ 22.10

22 באוקטובר 2008

הפינה עובדה לקומיקס לרגל ההזרה הרומנטית. משמאל:


הנשיקה אבדה בתרגום.

(אני יכולה להשבע שבאותה שניה, במקום אחר ביקום, פרנק סינטרה הסמיק).

פיילין: "ריקודים הם מעשה השטן"

21 באוקטובר 2008

פיילין: "על החוקה לאסור נישואי הומואים".

יוזמות שישתלבו בקשת הדעות של שרה פיילין: הגבלת גיל צרכני האלכוהול לעשרים וחמש ומעלה, הכרה באמצעים קיצוניים לפיזור הפגנות אנטי-מלחמתיות, שילוב שיעורי אפיה בתכנית הלימודים לנשים, חוקים לאכיפת הפלות, תמיכה בעונש מוות, הגבלת חופש הביטוי וכיו"ב.

נוצרים אדוקים (חוץ מסופיאן סטיבנס וכמה אחרים) נוטים לעורר בי לעג. ראשית, כדת מונותאיסטית הנצרות מתבססת על השילוש הקדוש. שנית, לשליש מהאלוהות הנוצרית יש ביוגרפיה וגוף. שלישית, נוצרים מאמינים שמשיחם הלבנטיני היה בלונדיני תכול עיניים. רביעית ועיקרית, המחנה הפתטי של שרה פיילין.

נימוקיה של פיילין, שניכסו באופן מצטדק וצר את האמונה באלוהים ("האמונה באלוהים הפכה ללעג במהלך מסע הבחירות, וזה שובר את ליבי. זה לא הוגן כלפי אלה שחולקים את האמונה באל, ובוחרים לעבוד את אלוהינו בכל דרך אותה הם רואים לנכון" ), הרתיחו אותי יותר מהפארסה הממוחזרת עצמה. האמתלה הדתית, נבונה ככל שתהיה מן הפן הפופוליסטי, צרה מלכסות על העובדות: 49% מהזוגות הנישאים בארצות הברית מתגרשים (נכון לינואר 2006). גם אלף סופרלטיבים לכל-המשפחה לא יטשטשו את כישלון המוסד, שכפועל יוצא מסויג מכל תואנות הקדושה. אני מתקשה לחשוב על עדשה, מעבר להומופוביה הטובה והקלאסית, דרכה מתפרשת חתירה לשוויון ביורוקרטי כלעג לנוצרים מאמינים.