מאיר ניצן מבקר חברים. למשל, הדגים

ההתעוררות המוניציפלית המאפיינת את סבב הבחירות הקרוב כיפית הרבה יותר מחגיגות השישים למדינה. אני מציינת אותן זו לצד זו משום שההשוואה כמעט מתבקשת: בפינה אחת מגרגרת חגיגה ראוותנית, רוויית נאומים משמימים של נושאי פלאפלים בהווה או בעבר. מאות מליוני השקלים שהושקעו במטסים, בזיקוקים ובתערוכות צה"ל לא חילצו תגובות נלהבות מדי. לדידי, מדובר בחגיגות מופרזות שעיקר תועלתן ביום חופש.
בפינה השניה חוזרות הבחירות המוניציפליות, כלומר העילה לחגיגות השישים במתכונתה המזוקקת ביותר: מיקרו-דמוקרטיה. בניגוד לצפי הפופוליסטי, המאבקים בפרובינציות מפתיעים בעניינים. בתל אביב, אפילו שמות המתמודדים רומזים לנטייה דיכוטומית: דב חנין, יושב ספסלים חנון וצנוע, מול רון חולדאי, עכברוש שמנמן בביבי החניונים.


הטובים (תמונה של גוני ריסקין מתוך כתבה בשקוף).

המאבק בבית מפתיע לא פחות. גרילת תושבים מתקוממת לאחר עשרים וארבע שנים תחת חסותו של מאיר ניצן המגלומן. חלק מהמתקוממים תומכים במתמודד מסוים לראשות העירייה, חלקם האחר מתמקד בדה-לגיטימציה לניצן המאוס. אתמול נתקלתי בהשמצה נהדרת ב"מקושרים": חשבונו ההומו-אירוטי של מאיר ניצן (מצטערת על האיכות). התגובות לפרופיל רצופות שגיאות כתיב, אולי כסאטירה על חרפת החינוך העירונית ואולי באירוניה דקה. הביצוע עצמו מוצלח פחות מהרעיון, למרות שבסופו של דבר אין דבר כזה יותר מדי בדיחות זין. למיטיבי לכת: הפרופיל עצמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: