בעקבות הזמן האבוד

שתי פרצות חסרו לי בהרצאתה של דפנה קירש ("זמן ותפיסות זמן"): הראשונה היא התייחסות לפלח שנובע מזמן ציווי הלשוני; השניה היא נצח.

אני נמנעת מייחוס ספקולציות לזמן משום שאיני מבינה אותו, נאמנה לעקרון הבסיסי לפיו בלתי אפשרי להסביר לעיוור מלידה איך נראה צבע אדום. לפיכך, הנחתי על מיקרו-מימד הציווי היא דחיסה של כל פעולות הציווי. להיכן מתנקזות פקודות, הן האמצעי המובהק ביותר של זמן ציווי, בלבד? לצבא כמובן. היופי טמון בהשתלבותם של חסכי ההרצאה זה בזה, שהריי הצבא צורף גם את מושג הנצח: לא משנה כמה עברת, הזמן שנותר לך נראה תהומי באותה המידה.

ולא בהקשר הצבא: בהנחה שהנצח הוא ציר אינסופי עליו חיים אנשים לפרק זמן מוגבל, האם נכון לומר שכל אדם חי נצח פרטי? הריי חצי, רבע או שמינית מאינסוף שווים לו.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “בעקבות הזמן האבוד”

  1. יניב Says:

    לא. (למשל, ציר המספרים הוא אינסופי, ומורכב, נגיד, מהרבה קבוצות בגודל 3; אבל כל קבוצה כזאת, למשל {4,5,6}, היא סופית.)
    וכן. (כי הנצח איננו ציר אינסופי, ולכן הטענה "אם הנצח הוא ציר אינסופי, אז X" היא נכונה לכל X.)
    ואולי. (כי, בינינו, מהו הנצח עבור ישות סופית? מלידתה עד מותה, זה כל פרק הזמן הרלבנטי; זהו הנצח הפרטי שלה, ואין לו שום קשר עם הנצח הכללי.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: