Archive for ינואר, 2009

גרנט יס, דץ נו

30 בינואר 2009

לעונה החדשה של חשופים לוהקה מארינה מקסימיליאן-בלומין היקרה. אם לא די בפלא עצמו, נראה שעיקר תפקידה של מקסימיליאן יכלול התנצחויות מול צופית גרנט המגה-מחרמנת. הדינמיקה בינהן, לפחות בפרק הראשון, מזכירה את הקרב של אל דרייבר ואומה תורמן ב-"קיל ביל 2". גם בקליפ הפתיחה המהמם נרמז משקלו של העימות בינהן כפיזוז לא ברור בפינותיו הנגדיות של לוח שח ענקי. פינוק, לפחות עד כאן.

האופוריה, לצערי, נקטעה באכזריות. שניה אחרי שהתפוגגתי משיר הפתיחה, דוכסיות הסאבטקסט מקסימיליאן וגרנט התחלפו בדמותה הסתמית של אורנה דץ, גם היא מלוהקת הטריה. איני מצליחה להעלות בדמיוני אדם שטעמו אקלקטי מספיק כדי ללהק את מקסימיליאן המרתקת מחד ואת אורנה דץ החלבונית מאידך. אחדים מחבריי טוענים שאורנה דץ היא אם כל המילפיות. מדובר בטעות שכיחה שאשמח לבאר: דמותה הקולקטיבית של דץ אינה אמהית אלא דודתית, ומהסוג הגרוע ביותר: כוהנת תכניות בוקר, מתנסה בפילאטיס, חובבת בז' מטופשת. המגרעת החמורה ביותר של דץ היא החברות עם אגם רודברג. רודברג, מעפנה בפני עצמה, יצאה עם תום אבני עוד לפני שהדצים התגרשו. לטובתו של ציר הזמן, אני מקווה שהוא לא טונף בדאבל-דייט האפשרי.

מודעות פרסומת

רגעי מחץ בחיי

29 בינואר 2009

(החצר שליד הבית שלי, כיתה י"א, שניות אחרי ששיתפתי את אלירן בפרטים מחיי המין שהיו לי פעם):

"וואו. תרשי לי ללחוץ את ידך"

-"בכיף. תרשה לי לומר לך שאתה לא יודע איפה היד הזאת הייתה".

אחותי אמרה

28 בינואר 2009

"לאכול בנאפיס זה כמו לאונן. אתה ממש בעניין בהתחלה אבל אחר כך אתה קולט שהרגע זיינת את עצמך".

נתראה בקלפי

27 בינואר 2009

תשדירי הבחירות הם הדלת שאלוהים פותח עם סגירת הגולל על אופציית הדמוקרטיה היציבה. את איכותה של המערכה הנוכחית דישנו שתי מלחמות, התפטרויות בכירים, תקיפה עמומה בסוריה, הפחדות איראניות מעיקות (שמנפחות מוספים מאז 1994) והתעוררות ציד המשתמטים הכעור. היבול, כצפוי, מוצלח במיוחד.

1. מפלגת ברית עולם הייתה הראשונה למשוך את תשומת לבי. המצע היבש מעיד על מפלגת סטלנים הטומנת בחובה פוטנציאל טרנדי מסוים. בתשדיר, משום מה, בחרו ראשיה לדבור מתוך גרסה צבעונית לתצלום פוסט-מודרני. בעוד כמה שנים, כשהרומנטיקה תטפח על מערכות בחירות נשכחות, לא אתפלא למצוא את התמונה על אלבום של מוסיקה אלטרנטיבית.

2. מה, מפלגת חפצי יודאייקה?

3. התשדיר של העבודה חצה את הגבול שבין עגה עממית לג'יבריש.

4. סופר-סאטירה: לעצב את המחט במצפן של מפלגה ערבית כמו סיגריית LM אדום.

5.  אורי אורבך הוא הבחירה האומללה ביותר לנציג בתשדיר בחירות. הנסיון לחבר בין נקודות החן שעל פניו גוזל את כל תשומת הלב. גם בצפיה השלישית לא הפנמתי מילה שאמר.

6. "כשליש מהצעירים מעשנים את צמח הקנאביס. אלו צעירים משכילים שתורמים למדינת ישראל. כניצולי שואה, זוהי חובתנו המוסרית להפוך את צמח הקנאביס לחוקי" -יעקב כפיר, מפלגת בוגרי עלי ירוק עם ניצולי השואה. שיהיה בהצלחה.

עדכון הלכתי

26 בינואר 2009

אין ברכה בעסק שגובה דמי אבטחה.

ורטיגו פריפריות

25 בינואר 2009

לפני שבוע אלירן איתר פאב שמגיש את הבירה הנהדרת ששתינו בצ'כיה. לנסיעה התווסף נדבך אקזוטי כשגילינו שנאלץ להדרים עד לרחובות כדי להגיע אליו. אמפירית, בסופי שבוע נדמה שערי הפריפריה מן המעלה הראשונה (כלומר ממוקמות במרחק מקסימלי של חצי שעת נסיעה מתל אביב) ננטשו בניינטיז. קשה להבחין בשלטי הנאון המגושמים ובתוכנם המיקרו-בורגני בימי חול, אך הקרתנות מהדהדת ברחובות מרוקנים. לאורך השדרה שהובילה אותנו לפאב, כל חלונות הראווה ותחנות האוטובוס הכריעו את מצב רוחי לכדי אווירת רפאים מהסוג שנשחק בסרטי אימה זולים.

הארומה המיסטית התממשה כשסטיתי מתוכנית הבירה הצ'כית לפי עצתה של המלצרית. אני מחבבת מלצריות כפי שאני לועגת לפטריות וגינאליות- מרחוק. טיפים שמנמנים הם קינוח מוצלח לערב סביר, אך הענות להמלצות הן חריגה אל מעבר להרי החושך של היושרה המקצועית. בן דודי, שמלצר את דרכו אל שימוש תדיר בקריסטל, השביע אותי שלא לבטוח בכוונותיהם של מלצרים. כולם, כך הוא אומר, יתחנחנו לניפוח החשבון שמנפח, בהתאם לסכום ולמוסכמות, את הטיפ. ועדיין, שגיון הת'רילר עימת אותי מול גביע של בירה עטירת אלכוהול. הטעם עוד נסבל, אבל ההקאה והצמרמורות היו פרוזאים הרבה פחות ממה שהורגלתי לחשוב.

חטטנות ביקורתית/ 23.1

23 בינואר 2009

"מה אתה רוצה לעשות אחרי שתשתחרר?"

-"אין לי מושג. משהו עם דלקן".

טפיחה לאגו

22 בינואר 2009

אני אוהבת לחשוב שאבי קושניר הוא ההפך המוחלט ממני.

חטטנות ביקורתית/ אי שם בשנת 2007

21 בינואר 2009

"לא משתלם להיות אנורקסית"
-"למה?"
"הן נורא שעירות"
-"מה?!"
"כן, בגלל שלגוף חסרה אנרגיה להתחמם הוא מגביר את קצב צמיחת השיערות. בגלל זה כל האנורקסיות נורא שעירות".
-"מי אמר לך את זה?"
"אמא שלי"
-"היא רופאה?"
"לא, אבל היא בתחום"
-"מה, עובדת סוציאלית?"
"קוסמטיקאית".

//

את השיחה הזו ערכתי לקראת סופה של שמירה כלשהי בקריה. נזכרתי בה אחרי שמצאתי את הבחורה בפייסבוק, היום קצינה בחיל הלוגיסטיקה.

גם כן באג

20 בינואר 2009

יש חן אירוני בעובדה שהעשור הנוכחי, המסתמן בניטרליות כ-00, לא הביא עמו בשורה אפנתית חדשה אלא ליקט את המיטב מהעשורים הקודמים. מעניין לבדוק את המשקל הסוגסטיבי של התופעה, בעיקר מתוך הרגלי צפייה שקיבעו תכניות לקט בסופי עונות, לקטים נוסטלגיים בסופי חיים ואת ימי שבת כמרתון של כל פרקי השבוע.