ולא להתראות

היום, מעט אחרי השעה עשר, הוגשה לי תעודת השחרור. שירתי בסך הכל שנתיים טריוויאליות, כאשר השנה הראשונה עברה בדקות והשניה בחודשים. כמה מילים לזכותו של מדור שחרורים. גם מעבר לתכליתו המיתולוגית, דומה שהמקום עוצב כדי להעשיר את החוויה: התור לחלון הקבלה מעוצב כמו תור למתקן בלונה פארק, הפקידים נעימים ואדיבים, פינת ההמתנה מקורה באקליפטוסים ואפשר לעשן. למעשה, הטעון היחידי שאני מצליחה לגבש בעד גיוס לצה"ל הוא הצפת האנדורפינים שבשחרור. מצד שני, שמעתי שלחשיש יש אפקט דומה ולא צריך לחכות שנתיים.

כמה מילים על החזרת הציוד. היראה מרגע ההזדכות הלכה ותפחה ככל ששפר מצבי הצבאי. הנחת היסוד הייתה שההתמצאות בלוגיסטיקה אינה נרכשת אלא קלוקלת, תוצר לוואי של קונספציה שגויה. לא התרגלתי למערכת אלא שכחתי/ איבדתי מספיק כדי להקל על העובדות. הטירונות זכורה לי כחוויה המסורבלת ביותר שידעתי (סליחה, חושלתי) אי פעם, וככזו היא חסינה להתרה. מדובר בפרדוקס, בעצם. הצבא הוא סרבול, ואם הסרבול איננו הריי שהצבא איננו. כך או כך, קלה ידה של האפסנאית על הטפסים. כל כך קלה שכששאלתי היכן להפקיד את הסנדלים היא בקשה שאזרוק אותם לפח הקרוב. במקום, השארתי אותם בתחנת הרכבת. שיהיה הרבה לבריאות למוצא הישר.

4 תגובות to “ולא להתראות”

  1. סתם אחד Says:

    מזל טוב 🙂

  2. batsy Says:

    תודה (:

  3. yoggi Says:

    שיהיה במזל!

    (והפחד מהאזרחות – מה איתו?)

  4. batsy Says:

    תודה!

    אני חושבת שפחד מהאזרחות חווים רק אנשים שהועילו או נהנו בצבא 😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: