העיבוד הקולנועי של מורטאל קומבאט כל-כך טראשי ואזוטרי עד כי ראוי שיתכתב עם סרט של טרנטינו. חובבי הז'אנר (טראש, לא מכות) ישמחו לגלות שמדובר בנשל הציביליזציה בדרכה החוצה מן הניינטיז: טראנסים מכניים ואינפנטילים, אפקטי ערוץ קהילתי, בדיחות סיטקום מענגות וגרסת הבתא לרווקה העצמאית והשנונה (דהיינו, בוצ'ה מאותגרת פאנצ'ים). כיף.
15 בינואר 2009 ב- 23:30 |
אני בחיים לא אשכח את שיני הסוס האלה של מה-שמה. (נו, הבלונדה).
ואצלנו היינו חיים על הטראנסים של סקוטר במשך שנים בתור חומר לרינגטונים.
מבחינתי זה קלאסיקה, אבל אין על AVP.
15 בינואר 2009 ב- 23:39 |
סוניה! תמיד חשבתי שזה קרב בינה לבין סינדל ושיבה. הכי אהבתי את סינדל. ידעת שלפי המיתולוגיה שיבה היא הבת של גורו?
16 בינואר 2009 ב- 10:32 |
…
את צריכה זיון דחוף, את יודעת את זה?
16 בינואר 2009 ב- 12:38 |
היי, קראתי את זה ממש מזמן.
17 בינואר 2009 ב- 20:16 |
ישבתי עכשיו חצי שעה וקראתי את הבלוג הזה. את בחורה משעשעת.
אשוב לבקר.
18 בינואר 2009 ב- 0:03 |
יה, תודה (: