כל קול קובע

שני דברים קרו מאז שנת 2006: ראשית, התחלתי להתנייד בתחבורה ציבורית מדי יום; שנית, האקטואליה התחילה לרדוף אנשים בצורת חינמונים. שילובם של השניים חילץ אותי מאפאתיות פוליטית חמימה אל מודעות פאסיבית. הכרתי את תוויהם ועמדותיהם הקמוטות של הפוליטיקאים הקונסרבטיבים, אך סקרנותי לא חרגה הלאה. מהר מאד הנחתי לסטראוטיפים להוביל אותי אל בבועותיהן של הכותרות המנופחות: ברק תאב המשתמטים, ביבי הנבל הפיקח וגולת הכותרת, ציפי לבני נערת הפריכית. בגרסת הדיו הדליל, לבני דהתה למרחוק כדודה חובבת קוסמטיקה יוקרתית, דיאטות מזדמנות ונובלות טרחניות ששומעת במכוניתה הכסופה אלבום צרוב של מירי מסיקה.

אינני יודעת כיצד או מדוע, אבל ביום מימי החודש האחרון התעוררתי מול רצף החדשות היגע. אני מניחה שזה היה בשבוע הראשון למבצע משום שהמהדורה לא התמקדה בפיתולן של עובדות אלא בראיון עם ציפי לבני. גם מתוך ההאזנה המנומנמת שמעתי איך הרושם הקיקיוני ששערתי לה מתנפץ. לא התוכן שבה אותי, אלא השילוב המוצלח בין הקול הנמוך לחיתוך הדיבור. חולשתי העמוקה ביותר שמורה לטון דיבור, הסגולה המרתקת והחמקמקה ביותר בעולם. אגב, לבני אמנם מעניינת אבל לא ברמת הסירנה של שפרה, רבין, ג'וני דפ וג'יה בראיונות המסוממים.

מאז קשה לי להמשיך לחשוב על אולמרט כעל להטוטן ספינים, שכן הבריק ביוזמתו למנות את לבני לשרת החוץ. היא ודאי התעלתה על כל סתירה הסברתית בטון דיבורה השובה. חוץ מכל הג'אז, הבחירות הקרובות הן הזדמנות פז לשיקום התמונה הממלכתית של ראש הממשלה. גם אם אתעלם מחיבתי המתחזקת ללבני, אין ספק שתמונתה עדיפה על זו של ברק הגלותי או ביבי המלחיץ וערום המבט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: