Archive for the ‘איכס’ Category

דקה וחצי נתת לפ-דאנס וחזרת

4 במרץ 2009

דומה ש"פרשת" מפקד חיל הים ומועדון החשפנות מחלצת שיאי רד-נקיות מכל מתחסד באזורה. התרעומת כשלעצמה מגוחכת. אם צה"ל הוא אכן צבא העם, מן הראוי שקציניו הבכירים יהלמו את אותה שגרה. אם נציגי הציבור אכן התרחקו כברת דרך מהאזרח ממוצע (והבלימה בין מצודדי הכתפיים לנציגי ציבור נשחקה מזמן), מחווה עממית שכזו אמורה לפייס אותם תחת הסולידריות. אם צה"ל הוא אכן צבא במדינה יהודית, אין צידוק לשפוט אותו ברותחי האמות המוסריות המתחסדות שמקורן בנצרות הרדיקלית.

אבל כל אלה מתגמדים לעומת אחד המשפטים ששמעתי הבוקר: "ומה, מחר הוא יבקש מהפקידות שלו להסתובב ערומות במשרד?".

מודעות פרסומת

מתקרר

13 בינואר 2009

השבוע צנחו בוי.או.די "טירונות" ו-"מילואים" הנושנות. לא צריך מיומנויות רנטגן כדי לחבר את העיתוי ואת תוכנן הצבאי של הסדרות למתרחש: הנה גם הוט משתתפים, באופן מסורבל וגס למדי, בסחיטת הסנטימנטים לחיזוק המורל המלחמתי. אני כועסת בעיקר בשם העלבון שספגתי כצרכנית, כלומר כקהל היעד למניפולציה המטופשת. סביר שהייתי מתמסרת ברצון לשטיפת מח אלגנטית ועקיפה. קצת קלאסה, זה כל מה שבקשתי לפני החיבוקים לדרום.

בעניין "עצת נפש"

30 בדצמבר 2008

לא מזמן נחפזתי להניח שלא קיימות גרסאות מקומיות לארגונים המתיימרים להמיר נטייה מינית הומוסקסואלית. בלהט הלינקיזציה נסחפתי אל האתר של "עצת נפש", "ארגון דתי, המיועד לתת סיוע נפשי להתמודדות, ברוח ההלכה, עם נושאים הקשורים בהתנהגות מינית שאינה עולה בקנה אחד עם הציוויים ההלכתיים" עפ"י ויקיפדיה. קשה לומר שאני מופתעת. בהמשך הערך כתוב שהארגון מתמקד בארבעה נושאים פופולריים: המנעות מאוננות; המרת נטיות הומוסקסואליות; התרת "אובססיות מיניות" (פורנו וזונות) ותמיכה בקרבנות התעללות מינית.

אני תוהה אם שלושת הרעות שוות בחומרתן. אם לא, הריי שניתן לכל הפחות לדלל את העברה ההלכתית. למשל, לדרבן הומוסקסואל להתגבר על נטייתו בעזרת אוננות, להפיס את חובב הפורנו במשכב זכר או לשכור זונות כדי גמול מאונן כפייתי מהרגליו.

הס

18 בדצמבר 2008

נקודת התורפה העיקרית של מלעיזי הריאלטי (המשניות חגות סביב הטרחנות) היא ההפרדה הלקויה בין בידור לתרבות. כל יבבה על גזלת הבמה והשלכותיה יפה גם לענפי ספורט פופולריים. אני חייבת לציין שעל משה איבגי התרעתי אי אז במעבה הארכיון.

הוליווד הישנה התקשרה

10 בדצמבר 2008

היום חלפתי על פני זוג חבוק בתחנת הרכבת. מקץ כמה שניות ינק הגבר מפומית שבקוטבה השני טחובה סיגריה ארוכה. לו הבחורה הייתה מסתייעת בנעלי ריבוק ובחולצת לקוסט, הסיטואציה הייתה פרודיה אבודה על ארגוני Evergreen International למיניהם. העדרן של גרסאות מקומיות לפארסה המרתיחה ממלא אותי באופטימיות. בהנחה שהן לא קיימות באופן מחתרתי, כמובן.

מה אתה מפונק? מה אתה מפונק?

1 בדצמבר 2008

צדקנות מתפצלת לשתיים: לאומית ומוסרית. בעוד שגרורות לצדקנות מוסרית בואשות עוד בתנ"ך, צדקנות לאומית מחלצת ממני שמאלנות מזוקקת וזועמת. הפעם: מארינה מקסימיליאן-בלומין ממשיכה לפרוע באצילות ואלגנטיות את הסמסים ששלחתי לה בגמר. אני חייבת לציין שקיוויתי, ככל הנראה בנאיביות, שפארסת המשתמטים תצטנן עם שחררו של האלוף אלעזר שטרן, אך ממשיכו (אל"מ אבי זמיר) מסתמן כתאב כותרות ומשחית במות באותה המידה. אין לי כוונה להניח לאווילות לכרסם במצב רוחי. אדרבה, אני מדמיינת בעונג כיצד זמיר יצטרף לליכוד בסמוך לשחרורו ובאיזו קלות אצביע למפלגה הקוטבית ביותר.

קפטן קנגרו בשוק

10 בנובמבר 2008

היום פורסמה ב-ynet תמונה טעונת הצטדקויות בה מחייכת אחות כשפגה בכיסה. בית החולים, ככל הנראה מכוונה לרסן את ההדים הפופוליסטים, גינה את המעשה והצהיר שיטפל באחות בחומרה. טוקבקיסטים נחפזו להצהיר ש"לפי המניקור רואים שמדובר בפרחה חסרת חינוך" ושמדובר ב"מעשה טירוף".

התגובות הקיצוניות למיקרו-שערוריה הזכירו לי כמה פוריטנית, צבועה ועדרית היא דעת הקהל. הריי התמונה מצחיקה גם דרך טבעות הצקצוקים. היא מצחיקה מעבר לרקע התמים (יועדה לפלפל מצגת להורים טריים לפגים) ודרך הוותק והמסירות שנזקפו לזכות האחות (כך שלא נשקפה סכנה לתינוקת). אני בטוחה שהמלעיזים המזועזעים היו צוחקים לו התמונה הייתה צלע במצגת מיילים אנמית או פורוורד חסר טעם. אדרבה, סביר להניח שהיא הייתה גובה אנחות תחת כותר מחמיא יותר, אולי שילוב סנטימנטים על הפגים בשנת השישים למדינה. כולי תקווה שהאחות לא תתכוון להתנצלות המאולצת שבית החולים ידבור בשמה.

עוד סיבה לעבור למעריב

10 באוקטובר 2008

היה ברור שיציאת ספרו של בוגי יעלון תגרור מהלומות דה-לגיטימציה, אך לא ציפיתי שהסנונית הראשונה תתאם את הגרוטסקה במלואה (נחשלת, נמוכה, גחמתית, מפורסמת במוסף השבת של ידיעות וכולי). זה קל מדי. אני מתמצתת את השגותיו של גלעד שרון לגבי ספרו של יעלון, ממנו גם הצהיר שנמנע באורח דיסוננסי למדי:

א. בוגי משמיץ את טיפולו של שרון בסוגיית הגרעין האיראני.
(לא זכורה לי התייחסות לסוגיית הגרעין בכפיפת כהונתו של שרון כראש ממשלה. למעשה, נקודת התורפה היחידה שיעלון ציין לשרון הייתה נטייתו לשחיתות ולסילופי אמת).

ב. בוגי טוען שהביע התנגדות להתנתקות, "מהלך שתוכנן ובוצע בדייקנות ובאופן רגיש ונחוש, כמו שרק הוא [שרון] יודע", כאשר "איש מאלה ששאלתי לא זכר כי יעלון הביע אי-פעם בדיונים התנגדות ליציאה מעזה".
(האם העובדה שההתנתקות בוצעה בדיוק, רגש ונחישות מטרפדת במעט את כישלונה? והאם די בקומץ נשאלים עלום ולא מחויב לשלול את אמינותו של יעלון?).

ג. בוגי הדגיש את אדישותה של ממשלת שרון להתעצמות חיזבאללה.
(הביקורת כוונה לדן חלוץ, עמיר פרץ ואהוד אולמרט).

ד. "בימים אלה אני קורא בניירותיו ובפנקסיו הרבים אותם מילא, ובהם תיעוד של שיחותיו עם מנהיגים רבים מהעולם. לא נתקלתי כמעט ברישום של שיחה אחת, שלא הוזכרו בה בעיות הגרעין האיראני, הצורך למנוע מאיראן להגיע ליכולת גרעינית ובעיית חימושו של חיזבאללה על ידי איראן וסוריה".
(התקשרו ממחלקת המידור של ביטחון מידע, הם נשמעו די לחוצים).

ה. בוגי, "קיבוצניק עם סנדלים", נוטר על קיצור תפקידו כרמטכ"ל, אדם ש"מתחרה קשה ביותר לגדולי המשעממים, ורק בזכות עגלת התה שהוכנסה לחדר הישיבות התעוררו כל אלה שנאלצו לשמוע את דבריו הארוכים והמשמימים" ו-"מנסה למכור את הספר המשמים שלו על ידי המצאת סיפורים, האשמה וזריקת בוץ ורפש מפני שנדמה לו שאין מי שיגיב על כך".
(שרשרת ההכפשות ריקה למדי, שכן הספר מרתק ונקי ממשקעים. למעשה, שרון מאושש את ספקותיו של יעלון בפוליטיקאים המכרסמים. על איזו עיסה מעיד נמנומם של קברניטי המדינה/ צה"ל בישיבות שערך? היכן נחבאים"סיפורי ההכפשה" ומה כל-כך נורא בסנדלים?).

אני מרחמת על גלעד שרון, שנראה כמי שנדרך במגננה ומרירות עד כדי שנאבק על איים נטושים. עוד פרפרזה עצובה על מימרות אקדמאיות כמו "לפעמים אדם נמצא בכזאת מגננה שהוא לא שם לב שאיש לא תוקף אותו". אגב, בתור מי שהתגייסה לצבא באחת מתקופותיו המבולבלות ביותר, אני מצטערת שבוגי השתחרר. איני מתייחסת לכישוריו המקצועיים, להם נחשפתי באופן א-סימטרי דרך הספר, אלא לאינטליגנציה שהוא מקרין. הרבה חיילים מעריכים את גישתו האולד-סקולית של גבי אשכנזי, אך מי מהם יכול להכחיש ששפת הגוף וחיטוב הלסת שלו קורצים לשלבים מוקדמים יותר באבולוציה?

אלעזר שטרן במקומות מוזרים. למשל, חולות ראשון

27 בספטמבר 2008

ביום הגיוס של מאור טורפד שער הבקו"ם במתנדבים מאחת עמותות ציד המשתמטים. המתנדבים, בעיקר נשים נמוכות וקמוטות שמש וגברים מזוקנים ואימפוטנטים למראה, חילקו ורדים חיוורים למתגייסים והחתימו את בני משפחתם הנרגשים על עצומה נואשת וטרחנית. אני תוהה לאיזו מקלישאות הפרחים Feat. צה"ל כיוונו הוגי היזומה: פרחים בקנה, הפרחים לצה"ל, פרחי טיס, רובים ושושנים או הברקה אחרת שהשתכחה מזכרוני. לשמחתי (לאיד), האירוניה מנציחה פרחים גם כהתרסת ימי הזיכרון: אסור לקטוף את פרחי הבר, דם המכבים, פרחים שעד אינסוף נשארים במנגינה וכיו"ב.

מתנדבים שמתיימרים לתקן ליקויים בחברה תמיד יהיו מסוכסכים באופיים. נגיד, אלה. רודפי המשתמטים מניעים אנשים בפשטנות ("אני עשיתי צבא בזמני, למה שפרזיט בן 18 ישתמט? תחתום כאן, בבקשה" ) למחנה שמושתת על שנאה וצרות עין. ואם כבר פרחים, למה תמיכה במתגייסים חייבת להיכרך במחאה הנדושה? הערכה נקיה ממשקעים לנכונות להתנסות במערכת אטומה וזללנית תספיק.

בעע ופחח

10 בספטמבר 2008

כתבי פנאי וכיף נוטים לשחוק כותרות בכל גליון, אך כשהמצב מתדרדר לשיבושים מביכים כמו "מיוחדג'ת" או "איכוצ'י" איני טורחת לדפדף הלאה. ברור שהאינטרנט משליך על המגזינים וברור שמתוכו מבשילים (ויבשילו) כתבי כרומו, אבל למה הם מתעקשים לדבוק דווקא בצדדים הכעורים והמגוחכים של כתיבת רשת? למה, לשם הנאמנות, לא לצרף דוגמית מפ3 לכל ביקורת מוסיקה?

הנה מקצת הז'רגון המוקצה: שולת, כפרע, !!1, * (כ-יו"ד), ! (כ-וי"ו), מיוחדג'ת (=אפרת גוש), איכוצ'י (=אזכור נלעג לבוגר "כוכב נולד" ) ודומיהם.