Archive for the ‘אלעזר שטרן’ Category

ללא חשש פאוור פוינט

11 בפברואר 2009

לא יאומן. הסחפות בלהט לינקיזציה אקראי הובילה אותי אל שיר/קליפ פרידה שהקדישו וביצעו אלופי צה"ל לבוגי יעלון. מצחיק למצוא שם כמה רמזים לבאות- דן חלוץ שר זחוח במשקפי שמש, אלעזר שטרן מזייף בית בנימה הלכתית ואשכנזי נחבא אל הכלים (אם בכלל. לא מצאתי אותו אחרי שלוש צפיות).

מודעות פרסומת

מה אתה מפונק? מה אתה מפונק?

1 בדצמבר 2008

צדקנות מתפצלת לשתיים: לאומית ומוסרית. בעוד שגרורות לצדקנות מוסרית בואשות עוד בתנ"ך, צדקנות לאומית מחלצת ממני שמאלנות מזוקקת וזועמת. הפעם: מארינה מקסימיליאן-בלומין ממשיכה לפרוע באצילות ואלגנטיות את הסמסים ששלחתי לה בגמר. אני חייבת לציין שקיוויתי, ככל הנראה בנאיביות, שפארסת המשתמטים תצטנן עם שחררו של האלוף אלעזר שטרן, אך ממשיכו (אל"מ אבי זמיר) מסתמן כתאב כותרות ומשחית במות באותה המידה. אין לי כוונה להניח לאווילות לכרסם במצב רוחי. אדרבה, אני מדמיינת בעונג כיצד זמיר יצטרף לליכוד בסמוך לשחרורו ובאיזו קלות אצביע למפלגה הקוטבית ביותר.

אלוף בירוק

3 בנובמבר 2008

היום בצהריים הצדעתי לסגן הרמטכ"ל. בשנה האחרונה הצדעתי גם לקמנ"ר ולרמטכ"ל עצמו (ובמאמר מוסגר: נתקלתי באלעזר שטרן פנים מול פנים מעט לפני שהשתחרר, אך כמובן שנסוגתי מחובת ההצדעה). כדי להלום את המעמד ספק-נודבתי ספק-התבקשתי לערוך שולחן קבלת פנים. האמצעים, לצערי, כוונו לטווח צנוע במיוחד (קנקן מים, גביעים מדגמים שונים, מפה ירוקה וארגז פירות העונה). בדקות הדחוקות שקדמו לביקור הסתרתי משקעים לא ברורים במפה על ידי שתי צלחות עמוסות באפרסמונים, תפוחים, קלמנטינות ולימונים. איני בטוחה אם מדובר בציפיה סמויה מהסגן למלא את סטריאוטיפ האלוף ולנגוס בלימון. בין לבין השתעשעתי באפשרות שמשלב הכיבוד ההסתדרותי הוא בעצם הומאז' לגישתו האולד-סקולית של אשכנזי, גם אם הרס"ר לא נעתר להצעה לפרוש את המפה המטונפת על מיטת סוכנות. חבל.


משגיונות הרס"ר. 

כצפוי, הראל לא פזל לפירות אלא חייך באדיבות ומסר את הפלאפון לנערת הב"מ. לא בדקתי את הרינגטון מטעמי שפנות, אבל על שולחן העבודה מבריקה אלפא רומיאו לבנה. לא רע יחסית לצי הרכב הצה"לי.

אלעזר שטרן במקומות מוזרים. למשל, חולות ראשון

27 בספטמבר 2008

ביום הגיוס של מאור טורפד שער הבקו"ם במתנדבים מאחת עמותות ציד המשתמטים. המתנדבים, בעיקר נשים נמוכות וקמוטות שמש וגברים מזוקנים ואימפוטנטים למראה, חילקו ורדים חיוורים למתגייסים והחתימו את בני משפחתם הנרגשים על עצומה נואשת וטרחנית. אני תוהה לאיזו מקלישאות הפרחים Feat. צה"ל כיוונו הוגי היזומה: פרחים בקנה, הפרחים לצה"ל, פרחי טיס, רובים ושושנים או הברקה אחרת שהשתכחה מזכרוני. לשמחתי (לאיד), האירוניה מנציחה פרחים גם כהתרסת ימי הזיכרון: אסור לקטוף את פרחי הבר, דם המכבים, פרחים שעד אינסוף נשארים במנגינה וכיו"ב.

מתנדבים שמתיימרים לתקן ליקויים בחברה תמיד יהיו מסוכסכים באופיים. נגיד, אלה. רודפי המשתמטים מניעים אנשים בפשטנות ("אני עשיתי צבא בזמני, למה שפרזיט בן 18 ישתמט? תחתום כאן, בבקשה" ) למחנה שמושתת על שנאה וצרות עין. ואם כבר פרחים, למה תמיכה במתגייסים חייבת להיכרך במחאה הנדושה? הערכה נקיה ממשקעים לנכונות להתנסות במערכת אטומה וזללנית תספיק.

זה גם פאסה

17 באוגוסט 2008

במוסף השבת האחרון של "ידיעות אחרונות" פורסמה עוד כתבה(*) מוטת בסדרת "נתוני ההשתמטות המדאיגים". כנראה שעכשיו, כשתשו ההיטפלויות לכוכבי-רגע ולפרוטוקולים המאובקים של וועדת השחרורים, כשחזיר הפופוליזם אלעזר שטרן מתערטל מדרגותיו, כשהצעת החוק הפתטית של חבר הכנסת ישראל חסון מהדהדת בקושי ככותרת משנה, כנראה שעכשיו הגיעה השעה לשנות זווית. הפעם ליוותה כתבת את אורי, פרח השתמטות הרצליאני, בתהליך שחרור בן תשעה חודשים. אורי מתרץ את הימנעותו משירות באקטיביזם רך וקלישאות צה"ליות. הוא חווה, תחת תעוד כמובן, את רפיון תנאי השחרור הנפשיים. כך, בין ההתרפקויות הפואטיות, נקרם סטראוטיפ המשתמט במתכונתו המתריסה ביותר: נער שמנת שאנן שמשליך את בטלנותו על אידאולוגיות.

אופייני לידיעות לחלוב את לינץ' המשתמטים עד כדי מיאוס, מכל הטעמים המכרסמים. לא היה ספק שאלופים במיל' יגבבו סיסמאות תחת כל מוסף רענן, ציפיתי גם לקרנבל ההכפשות שסחרר את בר רפאלי בחגים, אבל הטינופת משבת הפתיעה אותי. סקילת הקיץ שעבר הייתה סתם טרנד בריח נעורים. מאידך, סימון שמיניסט מבולבל כנושא הדגל של קבוצה ערטילאית משמע תעמולה. נכון, קל לטייח את הבריונות בסטטיסטיקות מסולפות, אבל כמה שזה מלוכלך.

אולי אני לא תופסת כהלכה את היושרה העיתונאית של ידיעות. אולי מדובר בקונספט חדש; נציגות קיצונית לכל מגזר. מוסף יום העצמאות הבא יפצל עמודות כחולות-לבנות של נטורי קרתא כנציגי הקהילה החרדית, עוקרי עצי זית בשם השמאל, מתנחלים אלימים כדוגמי הימין, אנטישמים לזרם החילוני-רדיקלי וטרוריסטים כתמצית ערביי ישראל. הייתי מציינת שיצורף סטיקר במימרת אחדות אבל חתרנות עושה לי רע.

(*)- הכותרת: "לא שם זית". התמלוגים: דתיה בן-דור.

הפז"מ פי שבע

12 באוגוסט 2008

לפני שנתיים-שלוש שקלתי להצטרף לתנועת הצלמים החובבים והאורבניים. באותה תקופה לא הייתה לי מצלמה דיגיטלית סבירה ולכן נדרשתי בסחרור חיפושים מייגע. בערך יומיים לאחר רכישת המצלמה, חמישה חודשים אחרי שהיומרה הגיחה לאוויר, הבנתי שמיציתי את הרעיון ברמת התאוריה. לא ראיתי חן בתחנות אוטובוס נטושות, מרכולי רפאים ושאר התקלפויות. מה שכן, היות וצודדתי טכנולוגית התנדבתי לצלם את מרבית הארועים בחוג המשפחה והחברים. היום אמא של עדי בקשה שאברור כמה תמונות של אמא שלה (דהיינו סבתא של עדי) לקולאז' משפחתי שהם מכינים. באותו דיסק מצאתי גם סט מצחיק של גולדי במדים, מדובבת בסיסמאות צה"ליות (מחווה סולידית לאלעזרוש שטרן) ותמונות שלי שמנמנה וקב"ניסטית. לא משהו שכדאי לחלוק. מה שכן:


"אין ערבים טובים".


"אחריי לצנחנים".


"שבוזה :(".


"משפצרת את כומתטי".