Archive for the ‘אמא’ Category

המסע לבגדד

2 במרץ 2009

ברגעים אלה סבתי מאששת את אחת ההנחות הישנות שלי: עיראקים הם הפולנים האמתיים.

"נולדתי בלי מזל. אף אחד לא מארח אותי"
-"אבל כולם מזמינים אותך"
"לא רוצה את ההזמנות האלה".

*

"אין לי חיים מאז שסבא נפטר. הרגתם אותי לפני שמתי"
-"את אומרת שהרגנו את אבא?".

*

"אני לא צריכה כלום, רק מילה טובה"
-"משבחים אותך כל הזמן"
"ולמה דוד לא לקח אותי איתו לירושלים?".

*

"כל החברות שלי נוסעות עם הילדים לאילת. אותי אף פעם לא לקחתם לאילת. כאילו שחסר לי כסף. אני יכולה להזמין את כולכם. הפסד שלכם".
-"הורים צריכים לשחרר הילדים, למה את לא משחררת? תשחררי! את מבינה למה אני מתכוונת?"
"אני מבינה כל מילה, אבל תזכרי מה אני אומרת: כשאני אמות, היא לא תבכה בדמעות. היא תבכה בדם".

*

"מה את רוצה, שכשתמותי היא לא תדע להסתדר בעצמה? את רוצה שהיא תמות איתך?"
-"לא שתמות, שתסבול".

שעשועים עם קובץ מנהל האוכלוסין

12 בדצמבר 2008

בטס: "מצאתי אתמול את הטלפון של דינה"
סבתא: "איזו דינה? חברה של אמא מהצבא?"
אמא: "כן, אבל עדיין לא התקשרתי".
סבתא: "איך מצאת אותה?"
בטס: "הורדתי את קובץ מנהל האוכלוסין"
סבתא: "ואפשר למצוא כל אחד?"
בטס: "כן".
סבתא: "היה לי חבר טוב במעברה, הוא גם היה עד בחתונה שלי ושל סבא. אפשר למצוא אותו?"
בטס: "בטח. איך קוראים לו?"
סבתא: "שלמה גולדנברג"
בטס: "מאיפה הוא עלה?"
סבתא: "מרומניה".

סבתא: "לאן את הולכת?"
בטס: "למצוא את שלמה גולדנברג, לא?"
סבתא: "שבי, בשביל מה"
בטס: "מה אכפת לך?"
אמא: "תתקשרי אליו"
סבתא: "מעניין אם הוא חי. אני אזהה את הקול שלו, אפשר להתקשר ולנתק"
אמא: "ממש, תעשי לו שיגועים באמצע הלילה. תתקשרי, תדברו, יכול להיות שהוא אלמן"
בטס: "הופה, אלמן!"
סבתא: "כאילו שאני מחפשת"
אמא: "מה אכפת לך?"
סבתא: "טוב, יאללה".

בטס: "הוא נפטר, כנראה בתשעים ושבע"
סבתא: "נו, מה אכפת לי. תשבי".

חטטנות ביקורתית/ 11.12

11 בדצמבר 2008

"אני מצטערת שלא אימצתי ילד"

-"להזמין ילד? יעני תקבלי ילד מוכן?".

חטטנות ביקורתית/ 2.12: ספיישל טבריה

2 בדצמבר 2008

בשנה האחרונה עיריית טבריה רודפת אותנו בעוון דו"ח (לכאורה) משנת 1996. היום מצאתי אזהרה לפיה במידה ולא נפדה את החוב בקרוב, מוציאים לפועל יפרצו לדירה (”בלא הודעה מוקדמת” ) ויעקלו חפצים בשוויו הנוכחי. אבא, אגב, מסרב לשלם בטענה שאין שום סיכוי שביקרנו בטבריה אי פעם. מה שנכון.

"אמא, לא כדאי לטפל בזה?"
-"בשביל מה? שייקחו את הטלוויזיות המכוערות האלה. אני רוצה לקנות פלזמה מאז פסח".

"רגע, נראה לך שיש לעיריית טבריה את הטכנולוגיה לפריצה?"
-"ידוע שטבריה בנויה מצריפים בלי גגות, אז הם בטח לא יודעים למה לצפות. מניחים שם דלי מים מעל לדלת למיגון מקסימלי, שהפורץ יירטב ויברח"
"הם בטח יגיעו הנה עם רוגטקה ענקית ממקלות ארטיקים וינסו לשגר מישהו מלמעלה"
-"או שהם יבואו עם סולם כדי לטפס דרך החלון"
"גם ממקלות ארטיקים"
-"ברור, ככה הם בונים הכל".

הביוב מסריח בדרך לאספמיה

11 בנובמבר 2008

אני מנסה להתיר את עקבותיה של אמא בכל הקשור לניבולי פה. אנחנו מתרגלות במתכונת שאלה-תשובה, בדרך כלל במודל של "עם כמה בדואים שכבה (שם משתנה) בעשר הדקות האחרונות?". אחרי חודש וחצי של הברקות אימפרוביזציה, אמא סוף-סוף גילתה יוזמה:

"את מזכירה לי מישהו בזמן האחרון".
-את מי?
"את המחוטט ההוא מהבורר".