Archive for the ‘אריק שרון’ Category

עוד סיבה לעבור למעריב

10 באוקטובר 2008

היה ברור שיציאת ספרו של בוגי יעלון תגרור מהלומות דה-לגיטימציה, אך לא ציפיתי שהסנונית הראשונה תתאם את הגרוטסקה במלואה (נחשלת, נמוכה, גחמתית, מפורסמת במוסף השבת של ידיעות וכולי). זה קל מדי. אני מתמצתת את השגותיו של גלעד שרון לגבי ספרו של יעלון, ממנו גם הצהיר שנמנע באורח דיסוננסי למדי:

א. בוגי משמיץ את טיפולו של שרון בסוגיית הגרעין האיראני.
(לא זכורה לי התייחסות לסוגיית הגרעין בכפיפת כהונתו של שרון כראש ממשלה. למעשה, נקודת התורפה היחידה שיעלון ציין לשרון הייתה נטייתו לשחיתות ולסילופי אמת).

ב. בוגי טוען שהביע התנגדות להתנתקות, "מהלך שתוכנן ובוצע בדייקנות ובאופן רגיש ונחוש, כמו שרק הוא [שרון] יודע", כאשר "איש מאלה ששאלתי לא זכר כי יעלון הביע אי-פעם בדיונים התנגדות ליציאה מעזה".
(האם העובדה שההתנתקות בוצעה בדיוק, רגש ונחישות מטרפדת במעט את כישלונה? והאם די בקומץ נשאלים עלום ולא מחויב לשלול את אמינותו של יעלון?).

ג. בוגי הדגיש את אדישותה של ממשלת שרון להתעצמות חיזבאללה.
(הביקורת כוונה לדן חלוץ, עמיר פרץ ואהוד אולמרט).

ד. "בימים אלה אני קורא בניירותיו ובפנקסיו הרבים אותם מילא, ובהם תיעוד של שיחותיו עם מנהיגים רבים מהעולם. לא נתקלתי כמעט ברישום של שיחה אחת, שלא הוזכרו בה בעיות הגרעין האיראני, הצורך למנוע מאיראן להגיע ליכולת גרעינית ובעיית חימושו של חיזבאללה על ידי איראן וסוריה".
(התקשרו ממחלקת המידור של ביטחון מידע, הם נשמעו די לחוצים).

ה. בוגי, "קיבוצניק עם סנדלים", נוטר על קיצור תפקידו כרמטכ"ל, אדם ש"מתחרה קשה ביותר לגדולי המשעממים, ורק בזכות עגלת התה שהוכנסה לחדר הישיבות התעוררו כל אלה שנאלצו לשמוע את דבריו הארוכים והמשמימים" ו-"מנסה למכור את הספר המשמים שלו על ידי המצאת סיפורים, האשמה וזריקת בוץ ורפש מפני שנדמה לו שאין מי שיגיב על כך".
(שרשרת ההכפשות ריקה למדי, שכן הספר מרתק ונקי ממשקעים. למעשה, שרון מאושש את ספקותיו של יעלון בפוליטיקאים המכרסמים. על איזו עיסה מעיד נמנומם של קברניטי המדינה/ צה"ל בישיבות שערך? היכן נחבאים"סיפורי ההכפשה" ומה כל-כך נורא בסנדלים?).

אני מרחמת על גלעד שרון, שנראה כמי שנדרך במגננה ומרירות עד כדי שנאבק על איים נטושים. עוד פרפרזה עצובה על מימרות אקדמאיות כמו "לפעמים אדם נמצא בכזאת מגננה שהוא לא שם לב שאיש לא תוקף אותו". אגב, בתור מי שהתגייסה לצבא באחת מתקופותיו המבולבלות ביותר, אני מצטערת שבוגי השתחרר. איני מתייחסת לכישוריו המקצועיים, להם נחשפתי באופן א-סימטרי דרך הספר, אלא לאינטליגנציה שהוא מקרין. הרבה חיילים מעריכים את גישתו האולד-סקולית של גבי אשכנזי, אך מי מהם יכול להכחיש ששפת הגוף וחיטוב הלסת שלו קורצים לשלבים מוקדמים יותר באבולוציה?