Archive for the ‘בחירות 09’ Category

המשפט הבא לא חל על בוגי יעלון

10 בפברואר 2009

הבעיה העיקרית של גוש הימין בכלל ושל הליכוד בפרט היא העדר אלגנטיות משווע.

מודעות פרסומת

בכיף

9 בפברואר 2009

לפני שלוש שנים השחתתי כמה שבתות בהפצת חומר תעמולתי של מפלגת שינוי המנוחה בצומת ביל"ו, יחד עם כמה ידידים וידידים למחצה. לפני שאחתור לפואנטה, ראוי לציין שכולנו עבדנו תחת הרושם ששינוי פוסעת במודע אל מערכה שסופה ידוע מראש. אחרי שלוש שנות קואליציה רדומות, איש במפלגה לא ניסה לנשוף במפרשים שהובילו אותה לכנסת על יהבם של חמישה-עשר מנדטים. לא היה סיכוי שהיא תעבור את אחוז החסימה. השיווק המגוחך ותנאי ההעסקה הרפויים העידו על אווירת סיום קורס יותר מעל ציד קולות צפים. אחד העובדים דייק כשאמר ששינוי יורה לכל הכיוונים ברובה מים. החומרים ששלשלנו למכוניות היו קונסרבטיביים לחלוטין, אבל גולת הכותרת הייתה חליפות וציציות שהמתנדבים לבשו כדי להפיץ עלונים הקוראים לסגירת מרכז הקניות בשבת. קל ליפול לפח האנטישמי בהקשר החילוני, אבל זו עדיין הברקה.

אישית, אתמוך בכל מפלגה שתבטיח לסגור את צומת ביל"ו לצמיתות, ושבתות הן צעד אחד לקראת המטרה. העבודה בסמוך למרכז המגושם והצפוף רק חיזקה את סלידתי האינסטינקטיבית ממנו. אין טעם במקום שמשרה מאבקי חניה אחת לרבע שעה. למרות קוצר הרוח שהמעמד מחייב, שמחתי לגלות שמרבית הנהגים הערניים סרבו לקבל את החומרים שחילקנו, לרבות בלוני הליום (!), באופן עקרוני. רובם טענו שההייפ אכזב ושינוי לא קיימה את מרבית הבטחותיה.

אף פעם לא האמנתי שמפלגת טרנד תממש את עצמה בכנסת. אם אניח להלעזות הצדקניות על בזבוז כספי הציבור (שממילא מבוזבזים לשווא), מפלגה טרנדית שנכנסה לכנסת ולא מימשה את הציפיות עדיין נחשבת להוגנת. שרון נבחר פעמיים תחת הסיסמה הריקה 'רק שרון יביא שלום'; מרצ מבטיחה נישואים אזרחיים בכל שנה; המיסים עדיין גבוהים, הים עדיין מזוהם וכיו"ב. כמובן שמפלגת טרנד נבדלת מהקונבנציה כנישה שעשויה לקיים את ההבטחות, סוג של פרבר תמים לכרך משומן ומסואב. אם ההבטחות לא קוימו, ההגינות מכתיבה את הסרת מועמדותה של המפלגה לבחירות הבאות או פציחה בקמפיין היתולי. האפשרות הראשונה אבירית, השניה היא התנצלות חיננית.

לכן אני מקווה שהזיכרון הקולקטיבי טרם החלים מפארסת הגימלאים, ושהמפלגה המאכזבת תמצא את עצמה מחוץ לכנסת. מסחטת הקולות בחנה כל מניפולציה פולנית אפשרית בתשדירי הבחירות, מה שיכול להתפרש כדחקה אקסטרימית או כנסיון נואש לשנורר (שוב) קולות צפים. התפלאתי שלא למצוא סיסמאות כמו 'לסבא כבר אין וורטרס אורגינל בשבילך' מרוחים בעמודי האמצע של ידיעות וישראל היום. עוד לא החלטתי אם להסחף בטרנד התנועה הירוקה (שעשויה, תחת תרחיש אוטופי, לטפל גם בגימלאים הזנוחים), להתפשר על מרצ או לבטוח בקופטש. שיהיה יום חופש קיצי ומוצלח.

נתראה בקלפי

27 בינואר 2009

תשדירי הבחירות הם הדלת שאלוהים פותח עם סגירת הגולל על אופציית הדמוקרטיה היציבה. את איכותה של המערכה הנוכחית דישנו שתי מלחמות, התפטרויות בכירים, תקיפה עמומה בסוריה, הפחדות איראניות מעיקות (שמנפחות מוספים מאז 1994) והתעוררות ציד המשתמטים הכעור. היבול, כצפוי, מוצלח במיוחד.

1. מפלגת ברית עולם הייתה הראשונה למשוך את תשומת לבי. המצע היבש מעיד על מפלגת סטלנים הטומנת בחובה פוטנציאל טרנדי מסוים. בתשדיר, משום מה, בחרו ראשיה לדבור מתוך גרסה צבעונית לתצלום פוסט-מודרני. בעוד כמה שנים, כשהרומנטיקה תטפח על מערכות בחירות נשכחות, לא אתפלא למצוא את התמונה על אלבום של מוסיקה אלטרנטיבית.

2. מה, מפלגת חפצי יודאייקה?

3. התשדיר של העבודה חצה את הגבול שבין עגה עממית לג'יבריש.

4. סופר-סאטירה: לעצב את המחט במצפן של מפלגה ערבית כמו סיגריית LM אדום.

5.  אורי אורבך הוא הבחירה האומללה ביותר לנציג בתשדיר בחירות. הנסיון לחבר בין נקודות החן שעל פניו גוזל את כל תשומת הלב. גם בצפיה השלישית לא הפנמתי מילה שאמר.

6. "כשליש מהצעירים מעשנים את צמח הקנאביס. אלו צעירים משכילים שתורמים למדינת ישראל. כניצולי שואה, זוהי חובתנו המוסרית להפוך את צמח הקנאביס לחוקי" -יעקב כפיר, מפלגת בוגרי עלי ירוק עם ניצולי השואה. שיהיה בהצלחה.

כל קול קובע

19 בינואר 2009

שני דברים קרו מאז שנת 2006: ראשית, התחלתי להתנייד בתחבורה ציבורית מדי יום; שנית, האקטואליה התחילה לרדוף אנשים בצורת חינמונים. שילובם של השניים חילץ אותי מאפאתיות פוליטית חמימה אל מודעות פאסיבית. הכרתי את תוויהם ועמדותיהם הקמוטות של הפוליטיקאים הקונסרבטיבים, אך סקרנותי לא חרגה הלאה. מהר מאד הנחתי לסטראוטיפים להוביל אותי אל בבועותיהן של הכותרות המנופחות: ברק תאב המשתמטים, ביבי הנבל הפיקח וגולת הכותרת, ציפי לבני נערת הפריכית. בגרסת הדיו הדליל, לבני דהתה למרחוק כדודה חובבת קוסמטיקה יוקרתית, דיאטות מזדמנות ונובלות טרחניות ששומעת במכוניתה הכסופה אלבום צרוב של מירי מסיקה.

אינני יודעת כיצד או מדוע, אבל ביום מימי החודש האחרון התעוררתי מול רצף החדשות היגע. אני מניחה שזה היה בשבוע הראשון למבצע משום שהמהדורה לא התמקדה בפיתולן של עובדות אלא בראיון עם ציפי לבני. גם מתוך ההאזנה המנומנמת שמעתי איך הרושם הקיקיוני ששערתי לה מתנפץ. לא התוכן שבה אותי, אלא השילוב המוצלח בין הקול הנמוך לחיתוך הדיבור. חולשתי העמוקה ביותר שמורה לטון דיבור, הסגולה המרתקת והחמקמקה ביותר בעולם. אגב, לבני אמנם מעניינת אבל לא ברמת הסירנה של שפרה, רבין, ג'וני דפ וג'יה בראיונות המסוממים.

מאז קשה לי להמשיך לחשוב על אולמרט כעל להטוטן ספינים, שכן הבריק ביוזמתו למנות את לבני לשרת החוץ. היא ודאי התעלתה על כל סתירה הסברתית בטון דיבורה השובה. חוץ מכל הג'אז, הבחירות הקרובות הן הזדמנות פז לשיקום התמונה הממלכתית של ראש הממשלה. גם אם אתעלם מחיבתי המתחזקת ללבני, אין ספק שתמונתה עדיפה על זו של ברק הגלותי או ביבי המלחיץ וערום המבט.

סולידריות

22 בדצמבר 2008

אני שוקלת לשנות את שם הבלוג ל-קנ.

(עריכה: סולידריות ללגליזציה ולא לעלה ירוק, לפחות לא בגלגולה הנוכחי).

לא, אתם לא

25 בנובמבר 2008

 מבין כל המפלגות, דווקא ש"ס הגזענית והליכוד הקפיטליסטית בחרו לרפרנס את הקמפיין של אובמה. אי אפשר לנטור לאולמרט אחרי שבחר תאריך פרישה כל-כך טעון הומוריסטית. מבחינתי הכל בסדר בנינו.


כמובמה קלאסי.

לא נראה לי שככה זה עובד

30 באוקטובר 2008

אווירת הבחירות המתעוררת מחזירה אותי אל הסבב הקודם ב-2006. עמדתי לסיים ללמוד ורק בחורה* אחת בשכבה יכלה להצביע. כששאלתי אותה למי מיועד קולה היא ענתה שאבא שלה אמר שקדימה תנצח, אז היא מתכוונת להצביע להם.

(*- אותה בחורה היא קרובת משפחה הדוקה של משה קצב. כנראה שהדמוקרטיה מחלחלת באילן היוחסין).