Archive for the ‘גולדי תה’ Category

הכלב אמר

23 ביולי 2009

"הקאתי באוטו. הכתובת הייתה על הקיר. עכשיו היא על השטיחון במושב האחורי. חבל!".

(פתחתי טוויטר לגולדי. בואו, יש זיונים).

על סיסמאות הססניות

7 בינואר 2009

אם לשפוט על-פי תפוצתו התמנונית, נראה שב-"ישראל היום" נחושים ולהוטים לבסס את מעמדו של סטיקר המלחמה שהגו בשבוע שעבר. כריכת מלחמה בסטיקר היא סוגיה סבוכה, שכן מדובר בהימור הקשוב לכל חוקי הסטטיסטיקה וההסתברות. הפסד, הישגים עקובים או שקיעה בעימות מתמשך חבויים בצלה של הזקפה המלחמתית, וככאלה טיפשי להקל בהם. במלחמת לבנון השניה, למשל, השיק בנק לאומי את הסטיקר התכול "אנחנו ננצח". אמנם מדובר בסיכון מסויג, שהריי חסותו של הבנק נרמזה רק בגווני הסטיקר והמימרה עצמה הושאלה מנאום של אולמרט, אך אני בטוחה שקברניטי לאומי ישמחו למחוק את הפארסה מהפרוטוקול המוראלי.

בכל אופן, הקופירייטרים של "ישראל היום" חושלו דרך שגיאות הדפוס במלחמת לבנון השניה. הסטיקר שהודפס נושא בשורה עמומה שיפה הן לניצחון והן להפסד. שילוב שם העיתון בסיסמא קצת מעושה ומגושם, אבל אני מניחה שהאלגנטיות חורגת מעצם מהות החינמון. מימרות עמומות תמיד יהיו פופולריות יותר מהצהרות בומבסטיות משום שהן מציעות ליקוק פצעים קולקטיבי. מדובר בעצלות רגשית ותו לא: קל ונעים יותר להתחפר ברחמים עצמיים מאשר לחלץ לוחמניות. גם "שלום חבר", קאלט האקטואליה האולטימטיבי, נשא את אותה סולידריות שבלולית. אפילו קלינטון אמר.

שיעור באקונומיה

14 בדצמבר 2008

כבר שנים שאנו מנסים להחלץ ממנוי כובל במיוחד. נקודת האור היחידה היא השימוש הקארמי בשקיות לאיסוף הצרכים של גולדי.

ניחוח הקקי של האירוניה

13 בספטמבר 2008

אני תומכת באיסוף צרכי הכלבים באזורים מרוצפים, אבל קשה לי להבין את ההתעקשות על איסוף צרכים בשכונתי רוויית הערוגות והמדשאות. לא הייתי מצרה אם האכיפה הייתה מאוזנת מבחינה אקולוגית-אסתטית, אך השימוש החזירי והחד-פעמי בשקיות ניילון (לאיסוף) וההימנעות מהדשן האורגני שבצרכים מאצילים את הטרחה לכדי אירוניה מארץ הפלאות. מצד שני, ברור שזו סתם חזירות דו"חות מהסוג השפל, כך שנתראה בקלפי.


אליהם התכוונתי.

הפז"מ פי שבע

12 באוגוסט 2008

לפני שנתיים-שלוש שקלתי להצטרף לתנועת הצלמים החובבים והאורבניים. באותה תקופה לא הייתה לי מצלמה דיגיטלית סבירה ולכן נדרשתי בסחרור חיפושים מייגע. בערך יומיים לאחר רכישת המצלמה, חמישה חודשים אחרי שהיומרה הגיחה לאוויר, הבנתי שמיציתי את הרעיון ברמת התאוריה. לא ראיתי חן בתחנות אוטובוס נטושות, מרכולי רפאים ושאר התקלפויות. מה שכן, היות וצודדתי טכנולוגית התנדבתי לצלם את מרבית הארועים בחוג המשפחה והחברים. היום אמא של עדי בקשה שאברור כמה תמונות של אמא שלה (דהיינו סבתא של עדי) לקולאז' משפחתי שהם מכינים. באותו דיסק מצאתי גם סט מצחיק של גולדי במדים, מדובבת בסיסמאות צה"ליות (מחווה סולידית לאלעזרוש שטרן) ותמונות שלי שמנמנה וקב"ניסטית. לא משהו שכדאי לחלוק. מה שכן:


"אין ערבים טובים".


"אחריי לצנחנים".


"שבוזה :(".


"משפצרת את כומתטי".