Archive for the ‘החמישיה הקאמרית’ Category

ולא להתראות

6 בינואר 2009

היום, מעט אחרי השעה עשר, הוגשה לי תעודת השחרור. שירתי בסך הכל שנתיים טריוויאליות, כאשר השנה הראשונה עברה בדקות והשניה בחודשים. כמה מילים לזכותו של מדור שחרורים. גם מעבר לתכליתו המיתולוגית, דומה שהמקום עוצב כדי להעשיר את החוויה: התור לחלון הקבלה מעוצב כמו תור למתקן בלונה פארק, הפקידים נעימים ואדיבים, פינת ההמתנה מקורה באקליפטוסים ואפשר לעשן. למעשה, הטעון היחידי שאני מצליחה לגבש בעד גיוס לצה"ל הוא הצפת האנדורפינים שבשחרור. מצד שני, שמעתי שלחשיש יש אפקט דומה ולא צריך לחכות שנתיים.

כמה מילים על החזרת הציוד. היראה מרגע ההזדכות הלכה ותפחה ככל ששפר מצבי הצבאי. הנחת היסוד הייתה שההתמצאות בלוגיסטיקה אינה נרכשת אלא קלוקלת, תוצר לוואי של קונספציה שגויה. לא התרגלתי למערכת אלא שכחתי/ איבדתי מספיק כדי להקל על העובדות. הטירונות זכורה לי כחוויה המסורבלת ביותר שידעתי (סליחה, חושלתי) אי פעם, וככזו היא חסינה להתרה. מדובר בפרדוקס, בעצם. הצבא הוא סרבול, ואם הסרבול איננו הריי שהצבא איננו. כך או כך, קלה ידה של האפסנאית על הטפסים. כל כך קלה שכששאלתי היכן להפקיד את הסנדלים היא בקשה שאזרוק אותם לפח הקרוב. במקום, השארתי אותם בתחנת הרכבת. שיהיה הרבה לבריאות למוצא הישר.

מודעות פרסומת

מה אתה מפונק? מה אתה מפונק?

1 בדצמבר 2008

צדקנות מתפצלת לשתיים: לאומית ומוסרית. בעוד שגרורות לצדקנות מוסרית בואשות עוד בתנ"ך, צדקנות לאומית מחלצת ממני שמאלנות מזוקקת וזועמת. הפעם: מארינה מקסימיליאן-בלומין ממשיכה לפרוע באצילות ואלגנטיות את הסמסים ששלחתי לה בגמר. אני חייבת לציין שקיוויתי, ככל הנראה בנאיביות, שפארסת המשתמטים תצטנן עם שחררו של האלוף אלעזר שטרן, אך ממשיכו (אל"מ אבי זמיר) מסתמן כתאב כותרות ומשחית במות באותה המידה. אין לי כוונה להניח לאווילות לכרסם במצב רוחי. אדרבה, אני מדמיינת בעונג כיצד זמיר יצטרף לליכוד בסמוך לשחרורו ובאיזו קלות אצביע למפלגה הקוטבית ביותר.

חטטנות ביקורתית/ 15.11

15 בנובמבר 2008

"תגידי, מי זה קמפ דייוויד? הוא זמר או משהו?".

//

אני מתעבת נסיונות להתקיל בני נוער בשאלות טריוויה ציונית אלא אם הם יכולים להתקשר למערכון של החמישיה הקאמרית.