Archive for the ‘מאיר ניצן’ Category

תקווה חדשה

12 בנובמבר 2008

צר לי שרעיון מוצלח ביסודו הושחת בידי כישורי עריכת התמונה המוגבלים שלי. הזעקה לפוטושופ בעיצומה. בהצלחה לדב צור, ראש העיר החדש. אגב, בתוקף הלהט המקומי שסחף אותי מצאתי את הערך מאיר ניצן באיןציקלופדיה. מומלץ לחובבי רוח התקופה.

http://img373.imageshack.us/img373/9907/finalqmhk0.jpg

הצצה ללוח הזמנים המקומי

17 באוקטובר 2008

"טוב, חגיגות היין נגמרו, עוד מעט רוק עצמאות. את באה?".

(למען הסר ספק: א. הייתי עדה לשיחה הזאת לפני כמה דקות.
ב. רוק עצמאות מלשון יום העצמאות. לגמרי כצעקתה).

מאיר ניצן מבקר חברים. למשל, הדגים

14 באוקטובר 2008

ההתעוררות המוניציפלית המאפיינת את סבב הבחירות הקרוב כיפית הרבה יותר מחגיגות השישים למדינה. אני מציינת אותן זו לצד זו משום שההשוואה כמעט מתבקשת: בפינה אחת מגרגרת חגיגה ראוותנית, רוויית נאומים משמימים של נושאי פלאפלים בהווה או בעבר. מאות מליוני השקלים שהושקעו במטסים, בזיקוקים ובתערוכות צה"ל לא חילצו תגובות נלהבות מדי. לדידי, מדובר בחגיגות מופרזות שעיקר תועלתן ביום חופש.
בפינה השניה חוזרות הבחירות המוניציפליות, כלומר העילה לחגיגות השישים במתכונתה המזוקקת ביותר: מיקרו-דמוקרטיה. בניגוד לצפי הפופוליסטי, המאבקים בפרובינציות מפתיעים בעניינים. בתל אביב, אפילו שמות המתמודדים רומזים לנטייה דיכוטומית: דב חנין, יושב ספסלים חנון וצנוע, מול רון חולדאי, עכברוש שמנמן בביבי החניונים.


הטובים (תמונה של גוני ריסקין מתוך כתבה בשקוף).

המאבק בבית מפתיע לא פחות. גרילת תושבים מתקוממת לאחר עשרים וארבע שנים תחת חסותו של מאיר ניצן המגלומן. חלק מהמתקוממים תומכים במתמודד מסוים לראשות העירייה, חלקם האחר מתמקד בדה-לגיטימציה לניצן המאוס. אתמול נתקלתי בהשמצה נהדרת ב"מקושרים": חשבונו ההומו-אירוטי של מאיר ניצן (מצטערת על האיכות). התגובות לפרופיל רצופות שגיאות כתיב, אולי כסאטירה על חרפת החינוך העירונית ואולי באירוניה דקה. הביצוע עצמו מוצלח פחות מהרעיון, למרות שבסופו של דבר אין דבר כזה יותר מדי בדיחות זין. למיטיבי לכת: הפרופיל עצמו.

ניחוח הקקי של האירוניה

13 בספטמבר 2008

אני תומכת באיסוף צרכי הכלבים באזורים מרוצפים, אבל קשה לי להבין את ההתעקשות על איסוף צרכים בשכונתי רוויית הערוגות והמדשאות. לא הייתי מצרה אם האכיפה הייתה מאוזנת מבחינה אקולוגית-אסתטית, אך השימוש החזירי והחד-פעמי בשקיות ניילון (לאיסוף) וההימנעות מהדשן האורגני שבצרכים מאצילים את הטרחה לכדי אירוניה מארץ הפלאות. מצד שני, ברור שזו סתם חזירות דו"חות מהסוג השפל, כך שנתראה בקלפי.


אליהם התכוונתי.

אמר ראש העיר והסתובב למערב

18 באוגוסט 2008

הבחירות המוניציפליות הן הזדמנות נהדרת להזכר למה אני לא מחבבת את מאיר ניצן. (א) היקף השחיתויות שטיפח בכהונתו מתנקזות אל היכל התרבות העירוני, שנבנה ביוזמתו של ניצן ובא-סימטריות גסה נושא את שמו.
(ב) הצטרפותו הנלהבת לקמפיין "ישראלי אמתי". מיד עם הלאמת האוטובוסים רושתו הרחובות בסלוגן מיודענו לצד סטטיסטיקת המתגייסים העירונית (85%). שמחתי לעזור, נשמה.
(ג) התקצוב הגאוגרפי. בסוף שנות התשעים הכפיל ניצן את אוכלוסיית ראשל"צ כאשר הפך את מערב העיר, בשעתו שממה, לחממה זעיר-בורגנית. מעבר לתשתית החינוך הקלוקלת שאולתרה לפי האצת הצורך, ניצן תקצב את מזרח העיר בחסך ניכר למערב ולמרכז.
(ד) הקמת בתי הספר בעיר משולה לשיטת חומה ומגדל: בניה ארעית לשם הצהרה. התיכונים החדשים, ארבעה מתוך עשרה, מותחים בציניות את תקנות משרד החינוך לתפיסת הכיתות (במחזור שלי, למשל, ארבע מחמש כיתות מנו 42 תלמידים). צוות המורים, שבדרך כלל מובהל לקראת פתיחת שנת הלימודים, מפגין איכויות קוטביות. במקרה של העדרות ממושכת (חופשת לידה לדוגמה) נשכרים סטודנטים שיכולתם הפדגוגית משוערת בלבד. אחוזי הזכאים לבגרות במערב צונחים מתחת לשלושים. בשפלו של אחד מבתי הספר החדשים צנח שיעור הזכאים לבגרות ל-17%.
(ה) אלימות בכל מקום. בתקופת האינתיפאדה השניה זכור לי שניצן הפתיע וקיבץ סיירת מתנדבים עירונית. אין לי מושג למה התארגנות דומה לא התגבשה נוכח אוזלת היד המשטרתית.
(ו) ניצן מכהן כראש העירייה כבר עשרים וחמש שנים. מעבר לרענון המסדרונות המתבקש נוצרה מצוקת אלטרנטיבות: התושבים לא מכירים את המתמודדים האחרים מעבר להבטחות, מי מהם שלמה לחיאני ומי מהם אוסוולד קבלפוט.

הייתי מסתפקת במחאת קלפי סולידית אלמלא הקמפיין לבחירות הקרובות. ניצן דבק בשיטת מקיין הטרחנית והנלוזה: הפחדה. המצע שלו לא מתיימר לחסל את השחיתויות, לטפח את הקהילה ולמגר את האלימות אלא להמשיך בשגרה הבינונית, שאמנם לא זוהרת למרחקים אבל מתמקמת יפה על ציר הסביר עד נסבל. שלטי חוצות ענקיים נפרשו השבוע: "טוב לי עם ניצן", "טוב לי עם ניצן- למען עתיד ילדינו" ו-"טוב לי עם ניצן, למען איכות חיינו". באותה מידה הוא יכל לסמס לתושבים ביום הבחירות "שלום, כאן מאיר ניצן. הצביעו לי, אתם לא יודעים על מי תפלו". וכך מתחפרות הפריפריות בקרתנותן.