1. שכלול שיטת הקרדיטים בתעשיית הבידור. המודל המינימליסטי (שם הדמות: שם השחקן) מיצה את עצמו ככל שעלילות היצירות השתכללו אל האקזוטיקה. המסקנה הזו מנקרת בי משום שלאחרונה נחשפתי להמון שחקנים אלמוניים המשחקים בעלי מום. איני יודעת מי מהם באמת חירש או נכה, וגרורות של טאקט מונעות ממני להתבדח בפרהסיה. בדיחות חירשים הן השמנת של התענוגות האסורים. בחברת שפע, אין טעם שאקום לימדב כל סרט על נכים רק כדי להמנע מאי נעימויות מצפוניות. אני מציעה לעבור ל-"שם הדמות: שם השחקן: סוג המום (במידה ויש לזה עקבות בעלילה)".
2. לקסיקון הפכים. לפני כמה ימים נקלעתי לוויכוח מטופש שטרם הניח לי: אני ואחותי נדרשנו, מסיבה שאיני זוכרת, לנקוב בהפך המוחלט מבניין. אחותי ענתה שמדובר במישור, אני טענתי שבמכתש. הערת מהדרין: הלקסיקון מושתת על בסיס כדור הארץ (דהיינו הגדרות ארציות בלבד) שממילא משותף לרובם המוחץ של הערכים. פילטרים נוספים יתווספו כדי לסייג פתרונות כפויים. אלמלא מסנני מכנה משותף (חי, צומח וכו' ) ניתן היה לומר שההפך מכלב הוא חלון, שהריי שאין להם דבר במשותף. לפי שעה, עבודת חלומותיי היא אותה זעיר-טרחנות שבדיונים חסרי תועלת על הפכים. באשר לביקוש הכלכלי- דינו הקלאסי של ענף שוליים כל-כך מינורי הוא כפרק בפסיכומטרי: מידע טריוויאלי, קוריוזי וסיזיפי במקצת. לתשומת לבכם, המושכים בחוטים.