Archive for the ‘ניינטיז’ Category

נכון צ'נדלר בינג? אז הוא דומה לך

18 באוגוסט 2009

חזרתי לרולר בליידס. בקרוב: שעון סרגל ולהקות בנים.

מודעות פרסומת

מתגעגעים לניינטיז?

17 במרץ 2009

סעו לבני ברק.

עידית לינוביץ' בשוק

8 בפברואר 2009

ברוך דרור, שעשוי לצלצל בפעמון על תפקידו המופרך ב-"רמת אביב ג'", צץ לשתי סצנות נפלאות בפרק האחרון של "פרשת השבוע". איני מוצאת בו דבר שמזמין התעמקות, אבל יש קסם מסוים בעובדה ששני התפקידים השרירים שביצע בחמש עשרה השנים האחרונות ייצגו את התפיסה האליטיסטית המקובלת; בן טובים אמיד וסקסיסטי בניינטיז וטייס רומנטי ואבירי בימינו.

לתפקיד נישתי נוסף לוהק תומר רוסו, ששיחק את אורי ב-"לגעת באושר". קשה שלא להבחין במגמת איזון אלגנטית: נראה שדינם של כוכבנים הוא לקושש תפקידים מינוריים בדרמות איכותיות.

טראש בטור גאומטרי

15 בינואר 2009

העיבוד הקולנועי של מורטאל קומבאט כל-כך טראשי ואזוטרי עד כי ראוי שיתכתב עם סרט של טרנטינו. חובבי הז'אנר (טראש, לא מכות) ישמחו לגלות שמדובר בנשל הציביליזציה בדרכה החוצה מן הניינטיז: טראנסים מכניים ואינפנטילים, אפקטי ערוץ קהילתי, בדיחות סיטקום מענגות וגרסת הבתא לרווקה העצמאית והשנונה (דהיינו, בוצ'ה מאותגרת פאנצ'ים). כיף.

Do The Robot

28 בדצמבר 2008

בכיתה ז' נדלקתי קשות על שירלי מנסון. שנה וקצת אחר כך יצא האלבום הפגיע Beautiful Garbage והפריך את התדמית האפלה והלא-מפוענחת ששיערתי לה. ההייפ שקע, הסנטימנטים נותרו. מאז אני עדיין עוקבת אחרי הלהקה באופן פאסיבי והססני; מן נסיון סמלי לבודד את הדיסקים הבינוניים והמעושים של גרבג' מהאפיל המרתק של מנסון.


בעונה השניה של "Terminator: The Sarah Connor Chronicles" משחקת מנסון מחסלת מדגם T-1000 (אותו הדגם של הרובוט הרע ב-"שליחות קטלנית 2"). עברו כמה דקות עד שהפנמתי את גאוניות הליהוק: ב-1999 גרבג' בצעו את שיר הנושא ל-"ג'יימס בונד: בעולם אינו מספיק", כאשר בקליפ מנסון משחקת רובוטית שמתחזה לזמרת ומתפוצצת בקונצרט.


Making of

נקודה נוספת ששווה לציין היא המבטא הסקוטי של מנסון (שלצערי רוטש מכל אלבומי האולפן של גרבג'). אחותי טוענת שהמבטא של שוורצנגר משתלב בעלילה כמבטא רובוטי, מה שיחד עם המבטא של מנסון עשוי להעלות תאוריות תלויות דגם וצד (המחתרת או סקיינט). אני מקווה שהספקולציות יעמיקו עד לאיקון הבא.


דרך המשי

13 בדצמבר 2008

לפני כמה דקות עלו הכתוביות על הופעה ניינטיזית של יהודית רביץ בערוץ הראשון. אחריה חנן גולדבלט (רתום לאקורדיון) הזמין את אושיק לוי לבמה. זו אולי הסיבה היחידה שאינה מבכה את אגרת השידור הטיפשית: הערוץ הממלכתי, השבע והמסובסד לא טורח לקפוד את גינוני תקינותו הפוליטית, ובהתאם לא ברר מהארכיון את המורשעים פלילית. אקזוטי בהשוואה לניפוחן של מחוות המושב האחורי באח הגדול, למשל.

עיון קל באבולוציה שעברה יהודית רביץ מתחילת הקריירה שלה עלול להטריד, שלא לומר להקיש על דפוסים ערפדיים. דומה שרביץ אינה קשובה לציר הזמן הקלאסי שמכער אנשים עם גילם. זו, למשל, תמונה מאלבומה הראשון (1979):


מי אוהבת בורקס? דיס גירל!

חמש שנים אחר כך (דרך המשי, 1984), נערת הכנרת השתקעה באווירת הסטודיו האייטיזי:


ההשראה: קולף תפוחי אדמה.

הכרונולוגיה ממשיכה לפעול לטובתה של רביץ אל תוך העשור הבא, כאשר לקראת סופו משהו בתוויה החדים מתרכך ומשהו בתלתליה המתונים מתקרזל (לילות יפו העתיקה, 1998):


(הוקפא מגרסת לו-פיי נפלאה לשקיעתה של הזריחה).

ואחרי עשר שנים של כיף, נראת נהדר בהופעה כלשהי מהסיבוב שלפני "עיר קטנה":


סטיילינג: אלן דג'נרס.

מצאתי כמה תמונות שהיססו את התאוריה, למשל המזכרת מההרכב הנפלא ששת והפרצה הזו באוטופיית הניינטיז, שהוקפאה מסרטון חמוד של מילה טובה:


זה מה שמקבלים בכבלים?

i'm in ur soup, making lecter facez

11 בדצמבר 2008

אין לי מושג מדוע קברניטי קנור מניחים שכרזת הפרסום החדשה שלהם תטפח צרכנים פוטנציאלים. למעשה, איני מבינה מי מסוגל להישיר אליה מבט מבלי להתקף בקונוטציות לצ'אקי, הבובה הרצחנית.

וכדי להפוך את העמוד לאקסצנטרי במיוחד, ממתק ניינטיזי בזיגוג דו-משמעי:

אוטוביוגרפיה ערוץ שתיימית

23 באוקטובר 2008

שמתי לב לקוריוז משונה. הארכי-הומו של שנות התשעים היה לאון (יונתן קוניאק) מרמת אביב ג'. קוניאק ספק-ענה ספק-עיצב סטראוטיפ כששיחק מעצב אופנה אקסטרווגנטי באופל. כפועל יוצא מהערוץ הפונדקאי והתזמון, הדמות עוקרה מכל אינטרפרטציה מינית מובהקת. לאון לא ניהל מערכת יחסים או נקלע לסבכי טיזינג אלא השתטח בקריקטורה הנשית, החריגה והתככנית. סבבה, מה שהיה היה וכו'.


ואיפה אתה היום, ברוך דרור?

עשור וקצת אחר כך, לאון שניידרובסקי מלוהק לנישת ההומו באח הגדול. אני לא יודעת עליו מעבר לקצוות שצפות מדי פעם בשיחות חולין צבאיות, אבל באתר כתוב שהוא חולם להיות מעצב או סטייליסט. קאלט מתכתב עם קאלט וערוץ שתיים גמיש מתמיד.


מה נעה תשבי היתה עושה?

שאר רוח החג

11 באוקטובר 2008

בשישי שעבר חזרתי הביתה הלומה משעטנז לא חכם של אלכוהול. הדלקתי את הטלוויזיה אחרי שנחלצתי מהז'קט ההדוק שקניתי בפראג. שתי אניגמות הצטלבו זו בזו: הראשונה, הממיר כוון לערוץ הראשון; השנייה, הערוץ הראשון שידר את סיכום השנה במוסיקה העברית לשנת 1991. לוח השידורים לא העיד על מרתון נוסטלגיה עברית אלא על אזור דמדומים לא ברור שהתפרץ דווקא בארבע לפנות בוקר: אחרי סיכום השנה שודר לקט נשכח משירי הגבעטרון, ואחריו לא טרחתי לדפדף. להפתעתי ואכזבתי, המנחים החנוטים לא היו גרסאות נשכחות לידועני הווה אלא זוג חינני שנשכח באלמוניותו. לאחר תחלופת שנינויות נינוחה אתניקס נקראו לקבל את תואר להקת השנה. זאב נחמה העיר, לשאלת אחד המנחים, שלהקת השנה שלו היא "זקני צפת" (בדגש על המרכאות). המנחה ציינה שהבחירה אוונגרדית והזמינה אותם לשיר את "שיר ישן".

איני זוכרת את רצף המחוות שהזמין את אתי אנקרי לקבל את תואר זמרת השנה, אבל היא שרה את לוליטה. אחריה אתניקס וזהבה בן חתמו את המצעד בנעימה שלא זיהיתי. מטריד לחשוב שפניני ארכיון כאלה נרקבות בשעות שפל. הריי הניינטיז לא הושהו מספיק כדי לחזור לתוקפן האפנתי. אם לדייק, דור הניינטיז לא הבשיל לתסיסה מחדש, למרות ההבלחות הנעימות של כהן@מושון ("הדור של הקומדי סטור ומתקפות הטרור"). כשהרמזים לחזרת הניינטיז יתממשו (ולצערי יטחנו עד מיאוס, כמעשה האייטיז לאחרונה) לא תהיה ברירה אלא לשדר שוב את העונה הראשונה של "פלורנטין".

באופן מוזר, סופ"ש הפרידה הסנטימנטלי של טלעד נקטל כמניפולציה סוחטת או כלא רלוונטי. גיגול קצרצר העלה את הפנינה הבאה. אני שמחה שהרעיון (ככל הנראה) נגנז, אבל לא יכולה שלא לתהות מה השתבש. העונה הראשונה של פלורנטין מופתית באופן כל-כך חד משמעי משום שהיא שימרה בדיוק את הלך הרוח הניינטיזי, או לפחות את הרושם שהותיר עליי. הפרק החמישי, שהוקדש כולו לרצח רבין, מזקק את החוויה הטראומתית לעשרים דקות שנותרו אקטואליות גם אחרי שלושה עשר ימי זיכרון. אגב, אני מרשה לעצמי את ההתרפקות כי בניגוד לנוסטלגיה מהסוג הרענן שקדי, איני מנסה להחוויר את ההווה להעצמת האפקט. היה כיף, אבל כיף גם עכשיו.

מזכרת מהניינטיז

24 באוגוסט 2008

בחודש האחרון צצה פרסומת לקלאב הוטל ברצף השגרתי של סינמה סיטי. היוזמה כשלעצמה מעניינת. פרסומות לבתי מלון והארחה הן מכרה כיף פוטנציאלי, קופירייטרית ומעשית. הרשת מאידך, תוך זלזול לא ברור בקהל היעד, לא טרחה לרענן את אסטרטגיית השיווק. המשדר הנוכחי זהה בדיוק להזיית רמת אביב ג' שנשחקה בניינטיז: בחורות ארוכות איברים מפלרטטות עם מסאז'יסטים שזופים בג'קוזי שעולה על גדותיו, תחת ניצוחה של מקהלת הג'ינגלים. תמיד הנחתי שרק אדם תמים מאד יאמין לפרסום תיירות הפנים, מי שבוטח בשיווק מהעשור הקודם הוא כבר אדיוט.