Archive for the ‘סאבטקסט’ Category

מלקוביץ' מלקוביץ'

16 באוגוסט 2009

הפסקול של מחוברות מארח המון קטעים מהפסקול של "להיות ג'ון מלקוביץ'". בהתחלה חשבתי שמדובר בבחירה אקראית, אבל אחרי ששמתי לב שהבית של דנה ספקטור מלא באיורים המעטרים את הטורים שלה אני נוטה להאמין שזו מחווה לסצנה הנפלאה הזו:

מודעות פרסומת

ביצים מלוחות

9 באפריל 2009

מוסף החג האחרון של ידיעות אחרונות ירד לשפל גרוטסקי חדש: הפקת אופנה שמשלבת שני נושאים לוהטים, האביב וחברי הכנסת החדשים. כצפוי, מדובר בחגיגת קוסמטיקה חייכנית שמסבה חברות כנסת (אנסטסיה מכיאלי ואורלי לוי מישראל ביתנו, ציפי חוטובילי ומירי רגב מהליכוד) לנערות עמק פרחוניות וחברי כנסת (יריב לוין ואופיר אקוניס מהליכוד) לבורגני היי-טק חובבי בז'. התבוננות מעמיקה יותר מגלה שפרט קטן ונפלא חמק מעדשות הפוטושופ של העריכה:

איזה סאבטקסט נפלא. לא משנה כמה תמרק את התדמית הסטרילית והמשפחתית, תמיד יהיה לך שק אשכים.

עידית לינוביץ' בשוק

8 בפברואר 2009

ברוך דרור, שעשוי לצלצל בפעמון על תפקידו המופרך ב-"רמת אביב ג'", צץ לשתי סצנות נפלאות בפרק האחרון של "פרשת השבוע". איני מוצאת בו דבר שמזמין התעמקות, אבל יש קסם מסוים בעובדה ששני התפקידים השרירים שביצע בחמש עשרה השנים האחרונות ייצגו את התפיסה האליטיסטית המקובלת; בן טובים אמיד וסקסיסטי בניינטיז וטייס רומנטי ואבירי בימינו.

לתפקיד נישתי נוסף לוהק תומר רוסו, ששיחק את אורי ב-"לגעת באושר". קשה שלא להבחין במגמת איזון אלגנטית: נראה שדינם של כוכבנים הוא לקושש תפקידים מינוריים בדרמות איכותיות.

גרנט יס, דץ נו

30 בינואר 2009

לעונה החדשה של חשופים לוהקה מארינה מקסימיליאן-בלומין היקרה. אם לא די בפלא עצמו, נראה שעיקר תפקידה של מקסימיליאן יכלול התנצחויות מול צופית גרנט המגה-מחרמנת. הדינמיקה בינהן, לפחות בפרק הראשון, מזכירה את הקרב של אל דרייבר ואומה תורמן ב-"קיל ביל 2". גם בקליפ הפתיחה המהמם נרמז משקלו של העימות בינהן כפיזוז לא ברור בפינותיו הנגדיות של לוח שח ענקי. פינוק, לפחות עד כאן.

האופוריה, לצערי, נקטעה באכזריות. שניה אחרי שהתפוגגתי משיר הפתיחה, דוכסיות הסאבטקסט מקסימיליאן וגרנט התחלפו בדמותה הסתמית של אורנה דץ, גם היא מלוהקת הטריה. איני מצליחה להעלות בדמיוני אדם שטעמו אקלקטי מספיק כדי ללהק את מקסימיליאן המרתקת מחד ואת אורנה דץ החלבונית מאידך. אחדים מחבריי טוענים שאורנה דץ היא אם כל המילפיות. מדובר בטעות שכיחה שאשמח לבאר: דמותה הקולקטיבית של דץ אינה אמהית אלא דודתית, ומהסוג הגרוע ביותר: כוהנת תכניות בוקר, מתנסה בפילאטיס, חובבת בז' מטופשת. המגרעת החמורה ביותר של דץ היא החברות עם אגם רודברג. רודברג, מעפנה בפני עצמה, יצאה עם תום אבני עוד לפני שהדצים התגרשו. לטובתו של ציר הזמן, אני מקווה שהוא לא טונף בדאבל-דייט האפשרי.

בעניין "עצת נפש"

30 בדצמבר 2008

לא מזמן נחפזתי להניח שלא קיימות גרסאות מקומיות לארגונים המתיימרים להמיר נטייה מינית הומוסקסואלית. בלהט הלינקיזציה נסחפתי אל האתר של "עצת נפש", "ארגון דתי, המיועד לתת סיוע נפשי להתמודדות, ברוח ההלכה, עם נושאים הקשורים בהתנהגות מינית שאינה עולה בקנה אחד עם הציוויים ההלכתיים" עפ"י ויקיפדיה. קשה לומר שאני מופתעת. בהמשך הערך כתוב שהארגון מתמקד בארבעה נושאים פופולריים: המנעות מאוננות; המרת נטיות הומוסקסואליות; התרת "אובססיות מיניות" (פורנו וזונות) ותמיכה בקרבנות התעללות מינית.

אני תוהה אם שלושת הרעות שוות בחומרתן. אם לא, הריי שניתן לכל הפחות לדלל את העברה ההלכתית. למשל, לדרבן הומוסקסואל להתגבר על נטייתו בעזרת אוננות, להפיס את חובב הפורנו במשכב זכר או לשכור זונות כדי גמול מאונן כפייתי מהרגליו.

Do The Robot

28 בדצמבר 2008

בכיתה ז' נדלקתי קשות על שירלי מנסון. שנה וקצת אחר כך יצא האלבום הפגיע Beautiful Garbage והפריך את התדמית האפלה והלא-מפוענחת ששיערתי לה. ההייפ שקע, הסנטימנטים נותרו. מאז אני עדיין עוקבת אחרי הלהקה באופן פאסיבי והססני; מן נסיון סמלי לבודד את הדיסקים הבינוניים והמעושים של גרבג' מהאפיל המרתק של מנסון.


בעונה השניה של "Terminator: The Sarah Connor Chronicles" משחקת מנסון מחסלת מדגם T-1000 (אותו הדגם של הרובוט הרע ב-"שליחות קטלנית 2"). עברו כמה דקות עד שהפנמתי את גאוניות הליהוק: ב-1999 גרבג' בצעו את שיר הנושא ל-"ג'יימס בונד: בעולם אינו מספיק", כאשר בקליפ מנסון משחקת רובוטית שמתחזה לזמרת ומתפוצצת בקונצרט.


Making of

נקודה נוספת ששווה לציין היא המבטא הסקוטי של מנסון (שלצערי רוטש מכל אלבומי האולפן של גרבג'). אחותי טוענת שהמבטא של שוורצנגר משתלב בעלילה כמבטא רובוטי, מה שיחד עם המבטא של מנסון עשוי להעלות תאוריות תלויות דגם וצד (המחתרת או סקיינט). אני מקווה שהספקולציות יעמיקו עד לאיקון הבא.


בעקבות כמה פרקים של "האנטומיה של גריי"

19 בנובמבר 2008

בשנה שעברה התארחתי לראשונה בחדר מיון. עד לאותו ביקור חטוף התוודעתי לבתי חולים בעקיפין, אם בביקורים מנומסים ורדומים או בצפיה מקוטעת באנטומיה של גריי. הקוריוז היחיד שהעסיק אותי דאז היה הניגוד בין החלוקים התכולים המושלים בבית החולים סיאטל גרייס לבין חלוקי הוינטג' בבתי החולים בארץ, כאב ראש בירוק צנע.


שוק

מורה נשכחת מתקופת היסודי טענה שגוון החלוקים הירקרק נרקח לפי נוסחת הצבעים המשלימים: סביר להניח שאדם המובהל לבית חולים נחשף לדם (אדום, בדרך כלל) באופן ממושך, וכדי להקל על העין נחנטים הרופאים בחלוקים ירקרקים ומבחילים. מעולם לא טרחתי לבדוק את מהימנותה של הסברה משום שאני מחבבת אותה ואצטער לגלות שהתבדיתי במשך שנים. באותו האופן, אגב, איני מנסה להתמצא בבלילת האנחות והלחישות של בלונד רדהד.


שיק

//

אוף-טופיק טראשי ודו-ראשי: 1. קראתי ביקורות שחיבבו את Blackout, האלבום הקודם של בריטני ספירס, יותר מ-Cirus החדש. כש-Blackout יצא התפעלתי בעיקר משמו הקולע ומהסמביוזה המוחלטת בינו לבין התדרדרותה ההרסנית והפואטית של בריט. מבעד לאפיל הטרוף, המעושן והמסומם של Blackout אני בצד של Circus. בעצם, גם העיצוב מוצלח יותר.

2. בכל פעם שאני נתקלת בערוצי הסדרות של יס משודרת סדרה על רופאים חתיכים ורווקים, בני עשרים חתיכים ורווקים או שוטרים שמפענחים פשעי עבר.

ג'וּבריש

15 בנובמבר 2008

אמש חלמתי שאני עדה להתפרעות של קציני ים בפראג (ליד תחנת Muzeum, אם מישהו מתעניין). בחלומי נפצו הקצינים חלונות ראווה תוך מלמול ניב יידישאי חסר משמעות, אקט שפרשתי כמאורע אנטישמי-תעמולתי מחוכם. כשהתעוררתי, הלומת שינה לחלוטין, הגדרתי את המלמול כג'וּבריש וחזרתי לנמנם. ג'ובריש בתרבות הפופולרית: בוראט, אל תתעסקו עם הזוהן.

אגב, הצעתי את המונח גם לדורבנות אבל אין לי סבלנות להמתין לאישור.

אוטוביוגרפיה ערוץ שתיימית

23 באוקטובר 2008

שמתי לב לקוריוז משונה. הארכי-הומו של שנות התשעים היה לאון (יונתן קוניאק) מרמת אביב ג'. קוניאק ספק-ענה ספק-עיצב סטראוטיפ כששיחק מעצב אופנה אקסטרווגנטי באופל. כפועל יוצא מהערוץ הפונדקאי והתזמון, הדמות עוקרה מכל אינטרפרטציה מינית מובהקת. לאון לא ניהל מערכת יחסים או נקלע לסבכי טיזינג אלא השתטח בקריקטורה הנשית, החריגה והתככנית. סבבה, מה שהיה היה וכו'.


ואיפה אתה היום, ברוך דרור?

עשור וקצת אחר כך, לאון שניידרובסקי מלוהק לנישת ההומו באח הגדול. אני לא יודעת עליו מעבר לקצוות שצפות מדי פעם בשיחות חולין צבאיות, אבל באתר כתוב שהוא חולם להיות מעצב או סטייליסט. קאלט מתכתב עם קאלט וערוץ שתיים גמיש מתמיד.


מה נעה תשבי היתה עושה?

Can I get a pack'a Red Apples?

5 בספטמבר 2008

בפרק האחרון של "חשופים" התארחה שרון פאוסטר בתפקיד ארוסתו הזנוחה של אלקנא. פאוסטר משחקת דוסית קרייריסטית גם ב"סרוגים", משמע נעה לרוחבו של הציר האורתודוקסי המדומה. בציר המדומה, שכמובן לא נענה לכרונולוגיה הקלאסית, פאוסטר ב"סרוגים" היא החברה של אלקנא כעבור עשור מ"חשופים". טרנטינו הגדיר באופן דומה את הדמויות ב"ספרות זולה": "דמויות שיכולות להחזיק סרט משלהן ומבחינתן חיות בסרט משלהן" (וכנגזרת ממשיכות להתפתח מאחורי הקלעים). אני חושבת ש"דירת המצוירים" מימשה את הדגם לעילא ולעילא. אגב, את תאוריית פאוסטר מייקר דיסוננס מסחרי: "חשופים" שייכת להוט ו"סרוגים" ליס, כך שהמציאות המקבילה לא עוגנת בדקויות הכלכלה והמיתוג.

הברקות ליהוק-עלילה מניין אלה הן הפינוק הקרמי ביותר שהטלוויזיה המקומית יכולה להגיש. דרור נובלמן התכתב עם קודמיו במשבצת של שמונה בערב דרך "טלנובלה בע"מ", בין אם בקריצות תסריטאיות ("ממש, יוסטון ויוסטון" ), רפרנסים (מגישי החדשות המחוקים) או דמויות ציר (גרשון, למשל, הוא ספין-אוף מ"מיכאלה". בפעם הראשונה שהוא פוגש את טלי שרון כרננה התסריטאית, הוא מספר שהיא מוכרת לו כהקשה על תפקידה ב"מיכאלה"). גל אוחובסקי ואיתן פוקס, שיוצרים בתבנית מגובשת יחסית, יכולים לתחזק סאב-טקסט עלילתי לדמויות. גם אבי נשר. מבחינה מסחרית קשה להעמיק מחוות לא-רציפות לכדי תשתית פטישיסטית אמתית. יתרה מכך, בלתי אפשרי לקלוע דמויות לאורך כמה קונספטים. חבל, אבל יש שידורים חוזרים.