Archive for the ‘עדי ב.’ Category

Down There

25 בפברואר 2009

לפני שעה וקצת חזרנו מטיול למכתש רמון. רועי סיים קורס קצינים. איש מאיתנו לא מכיר אותו מעבר לגינוני החולין, אבל זו אמתלה חברית ויפה לתענוגות כמו השתנה בשטח פתוח וטרשי, מזג אוויר מעולה, בדואים ושווארמה.

מודעות פרסומת

חטטנות ביקורתית/ 7.2

7 בפברואר 2009

"איך אפשר לשתות מכבי? אפילו פועלי בניין מערבבים את זה עם ספרייט".

חטטנות ביקורתית/ 1.11

1 בנובמבר 2008

"יוצאים היום?"

-"לא חושבת, אנחנו חוגגים שנתיים ותשעה חודשים".

קפון

5 באוקטובר 2008

עידן קפון, אולי בנסיון לחלץ את בדלי ידועניותו, פתח פרופיל במקושרים ובפייסבוק לפני כמה חודשים. מאז ההייפ שקע ועדי הוסיפה אותו לרשימת החברים. ניצלתי את הייחוס לעיון באלבומים (חצי עירום מול המראה ע"י הפלאפון), קריאה חטופה בשירים שפרסם ושיחה. אני מרשה לעצמי לציין שהזדמנו בשישי בלילה וברשת חברתית מקופחת למדי משום שזה מעיד גם על עיסתי, כך שאין טעם לפגם בקארמה. כפל האותיות בחסות הפרופיל של עדי. הנה:

אני: עידןןן
הצבעתי לך בהישרדות כי אתה אוהב חיות
עידן: 10X מאמי… רק שאיפה היו הצבעות בדיוק?
אני: אפשר לשאול שאלה?
עידן: זה הכי חשוב.
אני: איך התחלת לאהוב חיות?

(המשתמש התנתק).

Yes! Cris-atunity!

27 באוגוסט 2008

המוכר בחנות הדיסקים החביבה עליי פוטר לאחר שנתיים וחצי של פאן טהור. כנחמה עדי הציעה שאתקשר אליה בכל פעם שאתגעגע. לפחות מעז יצא רפרנס לפרק נהדר של משפחת סימפסון. רקע: הומר חוזר הביתה אחרי שנזרק לצמיתות מפאב של מו.

"Bart: Chear up Homer.

Homer: Can't.

Bart: (happily) Okay.

Marge: What if you pretend that this couch were a bar?  Then you could spend more nights at home with us. Huh?

Homer: I'm not going to dignify that with an answer".

הפז"מ פי שבע

12 באוגוסט 2008

לפני שנתיים-שלוש שקלתי להצטרף לתנועת הצלמים החובבים והאורבניים. באותה תקופה לא הייתה לי מצלמה דיגיטלית סבירה ולכן נדרשתי בסחרור חיפושים מייגע. בערך יומיים לאחר רכישת המצלמה, חמישה חודשים אחרי שהיומרה הגיחה לאוויר, הבנתי שמיציתי את הרעיון ברמת התאוריה. לא ראיתי חן בתחנות אוטובוס נטושות, מרכולי רפאים ושאר התקלפויות. מה שכן, היות וצודדתי טכנולוגית התנדבתי לצלם את מרבית הארועים בחוג המשפחה והחברים. היום אמא של עדי בקשה שאברור כמה תמונות של אמא שלה (דהיינו סבתא של עדי) לקולאז' משפחתי שהם מכינים. באותו דיסק מצאתי גם סט מצחיק של גולדי במדים, מדובבת בסיסמאות צה"ליות (מחווה סולידית לאלעזרוש שטרן) ותמונות שלי שמנמנה וקב"ניסטית. לא משהו שכדאי לחלוק. מה שכן:


"אין ערבים טובים".


"אחריי לצנחנים".


"שבוזה :(".


"משפצרת את כומתטי".

מצידון

26 ביוני 2008

היום התממש מגוף שני אחד הפחדים הצבאיים ביותר שלי. תוך פיקוח על מטווח אמונים הקצינים על פריקת הנשקים, קרי הצצה ואצבוע (אני מתכוונת במובן האירוטי) של בית הבליעה. בית הבליעה נחשף לצוהר כאשר החייל מותח את ידית הפריקה של הנשק, בתקווה שאני מדייקת במושגים. קוריוז דוגם כח- אותה הידית מפעילה את הנוקר שמאיץ את חומר הנפץ בכדור אל היעד. לעניינינו. בפיקוח על מטווח מיותר בצריפין ידית הפריקה של אחד הנשקים נרפפה על האצבע של עדי. הנזק: נישול קל של כמה שכבות עור ודם. הנזק המקסימלי: ריסוק העצם. תמיד סברתי שהאצבוע מקפח את הקצין ובהתאמה הקפדתי לשאול, במגבלות הדיסטנס, מהיכן החוסן לבטוח בשרירותו של חייל אלמוני. כך, בטירונות, ספגתי צעקות מאחד המ"כים האגביים ביותר הצה"ל. כולי תקווה שלאצבעותיו השלום.