Archive for the ‘שפרה קורנפלד’ Category

כל קול קובע

19 בינואר 2009

שני דברים קרו מאז שנת 2006: ראשית, התחלתי להתנייד בתחבורה ציבורית מדי יום; שנית, האקטואליה התחילה לרדוף אנשים בצורת חינמונים. שילובם של השניים חילץ אותי מאפאתיות פוליטית חמימה אל מודעות פאסיבית. הכרתי את תוויהם ועמדותיהם הקמוטות של הפוליטיקאים הקונסרבטיבים, אך סקרנותי לא חרגה הלאה. מהר מאד הנחתי לסטראוטיפים להוביל אותי אל בבועותיהן של הכותרות המנופחות: ברק תאב המשתמטים, ביבי הנבל הפיקח וגולת הכותרת, ציפי לבני נערת הפריכית. בגרסת הדיו הדליל, לבני דהתה למרחוק כדודה חובבת קוסמטיקה יוקרתית, דיאטות מזדמנות ונובלות טרחניות ששומעת במכוניתה הכסופה אלבום צרוב של מירי מסיקה.

אינני יודעת כיצד או מדוע, אבל ביום מימי החודש האחרון התעוררתי מול רצף החדשות היגע. אני מניחה שזה היה בשבוע הראשון למבצע משום שהמהדורה לא התמקדה בפיתולן של עובדות אלא בראיון עם ציפי לבני. גם מתוך ההאזנה המנומנמת שמעתי איך הרושם הקיקיוני ששערתי לה מתנפץ. לא התוכן שבה אותי, אלא השילוב המוצלח בין הקול הנמוך לחיתוך הדיבור. חולשתי העמוקה ביותר שמורה לטון דיבור, הסגולה המרתקת והחמקמקה ביותר בעולם. אגב, לבני אמנם מעניינת אבל לא ברמת הסירנה של שפרה, רבין, ג'וני דפ וג'יה בראיונות המסוממים.

מאז קשה לי להמשיך לחשוב על אולמרט כעל להטוטן ספינים, שכן הבריק ביוזמתו למנות את לבני לשרת החוץ. היא ודאי התעלתה על כל סתירה הסברתית בטון דיבורה השובה. חוץ מכל הג'אז, הבחירות הקרובות הן הזדמנות פז לשיקום התמונה הממלכתית של ראש הממשלה. גם אם אתעלם מחיבתי המתחזקת ללבני, אין ספק שתמונתה עדיפה על זו של ברק הגלותי או ביבי המלחיץ וערום המבט.

שי לחנוכה: סורה חושך, הלאה שחור

16 בדצמבר 2008

לשנוא את שפרה זה כמו לשנוא דולפינים

29 באוקטובר 2008

אינה מהאח הגדול נגועה בכל סטראוטיפ שלילי על נשים (אינטרסנטית, ראוותנית, קלת דעת, צרת עין, צרת מוחין וכו'). מעבר לכל אלה, הנרדפים בעיקר לרושם ראשוני, הצחוק שלה הוא המעצבן והעכברי ביותר ששמעתי לאחרונה. ברר.